פשינקי נ' בושארי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 29,897 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מאירוע תאונה מיום 19.03.12.

טענות הצדדים

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה עת נהג התובע ברכבו בנתיב הימני, כאשר לפתע סטה הנתבע 1, אשר נסע בנתיב השמאלי, מנתיב נסיעתו, ופגע בחלקו השמאלי של רכב התובע (להלן:"התאונה").

התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, לרבות ירידת ערך הרכב, הינו בשיעור של 27,660 ₪, בנוסף לשכ"ט שמאי בשיעור של 1,740 ₪. כמו כן, צירף התובע חשבונית בגין תיקון הרכב. לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובע ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, התאונה אירעה עת נסע הנתבע 1 בנתיב השמאלי בכניסה לכיכר, הגיע לפתע רכב התובע מאחוריו, בעודו סוטה לנתיב הנסיעה הימני, ופגע ברכבם.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו. יחד עם זאת, אני מטילה על התובע אשם תורם בגין אחריותו באירוע התאונה. ולהלן אנמק.

בעדותו ציין התובע כי בזמן שנסע בנתיב הימני במקביל לנסיעת רכב הנתבעים, "חתך" הנתבע 1 לנתיב נסיעתו, ופגע בצידו השמאלי של רכבו (עמ' 1 ש' 19-20 , עמ' 2 ש' 1-2).

בחקירתו הנגדית של התובע לא התגלו סתירות שיש בהם כדי למוטט את גרסתו. יחד עם זאת, מחקירתו הנ"ל ניתן ללמוד כי רכבו וכן רכב הנתבעים מסוג משאית, נסעו במקביל, כאשר המדובר הוא במשאית ארוכה (עמ' 2 ש' 20-25) עד שהגיעו לכיכר, שם פגע בו, לטענתו, רכב הנתבעים, משניסה האחרון לפנות שמאלה.

מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, אשר ציין כי לאחר שנכנס לכיכר במשאית שאורכה 11 מטר, שמע צעקות, ומשעצר התברר כי התובע נכנס בו מצד ימין באמצע המשאית (עמ' 3 ש' 19-25).

מחקירתו הנגדית של הנתבע 1 ניתן ללמוד כי הלה לא ראה את התובע, לא שמע ולא הרגיש שום מכה, כאשר מאשר האחרון כי פגיעת התובע היתה בשטח "המת" של המשאית, שטח בו לא יכל הנתבע לראות את רכב התובע. לשאלת ב"כ התובע לפשר מסקנתו כי התובע הוא זה שפגע בו, ענה הנתבע 1 כי הסבירות הינה שהתובע הוא זה שפגע במשאית (עמ' 4 ש' 13-20).

לאחר שמיעת הצדדים, עסקינן הוא בגרסת התובע שלא התגלו בה סתירות, מול גרסת הנתבע 1, שלא יכול להעיד על מה שאירע מאחר ולא ראה רכב התובע. יחד עם זאת, מחקירתו של הנתבע 1 עולה כי במועד התאונה, לא שם לב לרכבים בדרך, כאשר לא הבחין ברכב התובע ולא הרגיש במכה, אף שזו אירעה, דבר שיש בו כדי לחזק את גרסת התובע לפיה רכב הנתבע 1 פגע בו והמשיך לנסוע. מסקנה זו אף מתיישבת עם עדותו של הנתבע 1 בדבר המשך נסיעתו לאחר הפגיעה.

אין לקבל את טענות ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי הנתבע 1 לא היה צריך להסתכל מי נמצא מאחוריו ומימינו (עמ' 5 ש' 3-5), ככל והיה על הנתבע 1 לשים לב לתנאי הדרך, והרכבים הנוסעים, לרבות על ידי היעזרות במראות הרכב.

יחד עם זאת, אני מטילה על התובע אשם תורם באירוע התאונה. על אף קביעתי כי הנתבע 1 לא הבחין ברכב התובע ופגע בו, אלא מחקירת התובע ניתן ללמוד כי, הגם שרכבו נסע בסמיכות למשאית הארוכה, אלא שהלה בחר להמשיך בנסיעה לכיכר, שם נפגע על ידי המשאית. במקרה זה, אף שהנתבע 1 לא הבחין ברכב התובע ופגע בו, היה על האחרון לצפות כי הנתבע 1 שביקש לפנות שמאלה בכיכר, יבצע את הפניה בסיבוב בצורה רחבה, ככל ומדובר במשאית ארוכה, ובשל כך, מצופה ממנו לאפשר למשאית לעבור לפניו את הכיכר. משלא עשה כן, תרם התובע את חלקו בקרות ההתנגשות, ועל כן, אני מטילה עליו אשם תורם בשיעור של 40%.

לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי התאונה אירעה בשל פגיעת רכב הנתבעים ברכבו של התובע. יחד עם זאת, בשל התנהגותו של התובע במקרה דנן, אני מטילה עליו אשם תורם בשיעור שנקבע בסעיף 10 שלעיל.

באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה.

בנוסף, הציג התובע כאמור חשבונית תיקון, המעידה על תיקון שבוצע בפועל לרכבו, ועל כן מצאתי, כי מדובר בנזק שנגרם לתובע, שעל הנתבעים לשפותו בשל כך.

סוף דבר