פשחצקי נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 15/3/10 .

לטענת התובע במועד הנקוב , הוא נסע בנתיב מימין למשאית הנתבעת נהוגה על ידי אורן ארביב (להלן:"נהג הנתבעת 1"), לפתע סטתה המשאית למסלולו , פגעה ברכבו וגרמה לו לנזק. לטענת התובע, במעמד התאונה הודה נהג הנתבעת 1 באחריות לתאונה ואף התנצל ואולם, לאחר מכן חזר בו מהודייתו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג במשאית הנתבעת 1 ומשכך, על הנתבעת 1 ועל מבטחת משאיתה – הנתבעת 2 – ביחד ולחוד, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב עמדה משאית הנתבעת 1 בנתיב משמאל לרכבו של התובע אשר נסע בנתיב השתלבות מימין . לטענתן, המשאית עמדה הואיל והיה פקק תנועה אשר לא איפשר לה תנועה. לטענת הנתבעות, בעוד המשאית עומדת כאמור, פגע בה רכבו של התובע אשר ככל הנראה ניסה להשתלב לנתיב הנסיעה שלה. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונהג הנתבעת 1 – מר אורן ארביב אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

ראשית- עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית אל מול כתב תביעתו וכן, אל מול הודעתו לחברת הביטוח שלו . כך, במסגרת כתב התביעה, כמו גם במסגרת ההודעה טען התובע כי התאונה ארעה כפועל יוצא מסטיית המשאית לכיוון רכבו. בניגוד לגרסתו האמורה, טען התובע בתחילה , במסגרת עדותו בפני, כי התאונה ארעה עת המשאית התקדמה במקביל אליו וברזל הבולט מצד המשאית היה זה אשר פגע במראת הצד שלו- טענה אשר הועלתה לראשונה במסגרת העדות . רק לאחר שעומת התובע עם ההבדל בין הגרסאות, שינה את הגרסה וטען שוב כי המשאית סטתה לכיוון רכבו ומשכך, נגרמה התאונה. חוסר העקביות של התובע בגרסאותיו יש בו בכדי לפגוע במהימנות שניתן ליחס לעדותו ונודעת לו חשיבות במיוחד הואיל וגרסת התובע נסמכת רק על עדותו .

יתרה מכך, התובע טען כי עדות לכך שהמשאית היתה זו אשר פגעה במראת הצד שלו במהלך התקדמותה ניתן למצוא בכך שהמראה התקפלה כלפי חוץ . אלא – שעיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזק למראה הינו גם בחלקה החיצוני – דהיינו – תמונות הנזק יש בהן לתמוך דווקא בגרסת הנתבעת שהפגיעה ארעה עת סטה התובע מנתיבו לכיוון המשאית והראייה נפגע גם חלקה החיצוני של המראה כפועל יוצא מהפגיעה במשאית.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי התובע נמנע מלהביא לעדות בפני את חברתו אשר לטענתו היתה עימו ברכבו. מחדלו זה של התובע מהווה חזקה ראייתית שלילית לגרסתו.

בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602: