פשאפשה נ' פרקליטות מחוז צפון אזרחי ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה של אסיר נגד משטרת ישראל (להלן גם: "הנתבעת"), בטענה כי הנתבעת איבדה את פיקדונו האישי אשר הופקד בידיה בעת מעצרו. ע"פ ת/1 - "רשימת רכוש כלוא מס' פיקדון 05/2009", כלל הפיקדון: "200 ₪, שעון יד צבע שחור Gallery – Royal, שרשרת עם תליון בצבע כסף, פלאפון Sony Ericson , פלאפון מוטורולה, מפתח עם ידית עקומה".

התובע הגיש תביעתו בסכום של 10,000 ₪.

2.בכתב הגנתה, טענה הנתבעת, כי לא נמצא רישום בפנקס הפיקדונות של הנתבעת על פיקדון התובע וכי לא הוכח הסכום הנתבע.

3. בתאריך 4/10/11 הופיעו הצדדים בפני: התובע העיד כיצד בזמן מעצרו נלקח ממנו הפיקדון אשר היה מצוי עליו. התובע סיפר גם על חשיבותו הרגשית של הפיקדון אשר כלל שרשרת שקיבל מסבתו.

מטעם הנתבעת הופיע נציג משטרת ראש פינה אשר הביע תמיהה מדוע זומן להעיד מטעם הנתבעת, שעה שהתובע נעצר ופקדונו הופקד במשטרת קריית שמונה. עד הנתבעת לא יכל, לפיכך, להתייחס לטענת התובע כי הפיקדון לא הוחזר לו והעיד כי כשאסיר מקבל את הפיקדון בחזרה הוא אמור לחתום על הטופס המקורי – קבלה המראה על החזרת הציוד. לדברי עד הנתבעת, עד היום הנתבעת לא איתרה את אותה קבלה המעידה על החזרת הציוד. לבקשת הנתבעת ניתנה לה שהות נוספת לנסות ולאתר את הקבלה.

הנתבעת לא הגישה קבלה, או טופס מקורי השונה מזה שהציג התובע והיא המציאה לתיק ביה"מ את טופס הפיקדון אשר העתק ממנו כבר הגיש התובע עצמו לביה"מ (ת/1).

המדובר באותו טופס ,בו בצד שמאל נמחקה חתימת התובע לעניין החזרת הפיקדון ונרשם כי "ההחזרה בוטלה". יצוין כי המדובר כאמור בדיוק באותו טופס אשר התובע הגיש ואשר אף הוצג במקור במהלך הדיון, אלא שבתחתית הטופס , בצד מספר נרשמו גם המילים : "רס'מ יצחק פרג'"

יצוין, כי הנתבעת לא זימנה לדיון שוטר ממשטרת קריית שמונה ולא דאגה לזמן להעיד את השוטר – רס"מ דני אוחיון, החתום על ת/1, על פיו החזרת הפיקדון לתובע, בוטלה,או לחילופין את השוטר רס"מ פרג' אשר שמו מצוין בתחתית הטופס שהמציאה הנתבעת לתיק.

דיון:

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בסכום נמוך מהנתבע.

מת/1 עולה, כי אכן פיקדון התובע הופקד בידי הנתבעת והחזרתו לתובע, בוטלה. לפיכך, וכפי שיפורט להלן, הנטל להוכיח כי הפיקדון הוחזר לתובע, או כי לא הייתה רשלנות בגינה איבדה הנתבעת את הפיקדון, היה מוטל על הנתבעת.

משהנתבעת לא הוכיחה החזרת הפיקדון (שהרי בטופס הפיקדון ,אשר אף היא עצמה שבה והגישה נרשם : "החזרה בוטלה" ובצד הרישום אף הופיעה חתימה),ואף לא הביאה כל ראיה למקום הימצאו של הפיקדון, הוכח, לכאורה, כי הפיקדון אבד.

5.בהתאם לסעיף 2 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב, מעמד המדינה בתביעות רשלנות דינו כדין כל מזיק.

לאור האמור, משהוכח כי הפיקדון הופקד בידי הנתבעת (וזאת לפי דרישתה, בעת מעצרו של התובע), הנטל להוכיח כי לא התרשלה כתוצאה מאי מציאתו והחזרתו עד היום, מוטל על הנתבעת. לעניין זה, ראה סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), על פיו יש להעביר נטל ההוכחה לנתבעת שכן אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה, מאשר עם המסקנה כי נקטה זהירות סבירה.

גם ע"פ חוק השומרים תשכ"ז, הרי הנתבעת הייתה בגדר שומרת הפיקדון – ראה הגדרת "שמירת נכס" בסעיף 1 לחוק זה – "החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". גם אם תאמר הנתבעת כי הינה בגדר שומרת חינם, הרי ע"פ סעיף 2 (א) לחוק זה, שומר חינם אחראי לאבדן הנכס, או לנזקו, אם נגרמו ברשלנותו. ברור כי אם הפיקדון נעלם בשלב שהיה מופקד בידי הנתבעת, הרי המדובר ברשלנותה לפקח ולשמור עליו, לרבות רישומים אשר יתעדו את מקום החזקתו וגורלו של אותו ציוד נשוא הפיקדון. ראה בעניין זה ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין פ"ד ל(1) 716.

היכולת להוכיח את מקום הימצאות הציוד ומה עלה בגורלו, נמצאת בידי הנתבעת. משהנתבעת לא הציגה כל מסמך בעניין ומשהוצג ת/1 על פיו הציוד הופקד בידי הנתבעת והחזרתו לתובע בוטלה, דין התביעה להתקבל.

אשוב ואדגיש כי הרישום בדבר ביטול החזרת הפיקדון מופיע בטופס המקורי אותו הגישה אף הנתבעת. לפיכך בהעדר עדות אשר תסתור רישום זה וכאמור הנתבעת לא טרחה לזמן לעדות שוטרים אשר יכלו להעיד בעניין (כגון רס"מ אוחיון אשר חתימתו מופיעה על הטופס או רס"מ פרג' אשר שמו מופיע בתחתית הטופס), הוכיח התובע כי הפיקדון אשר הופקד אצל הנתבעת,טרם הוחזר לו.

6.לעניין גובה הנזק, לא ידע התובע למסור פרטים, או ראיות, ביחס לשווי הפיקדון. מלבד 200 ₪ שהופקדו במזומן, והשעון אותו העריך התובע בסכום של 750 ₪, לא הוצג כל נתון לעניין שווי יתרת הציוד. כך לדוגמא לעניין הפלאפונים שהופקדו עוד בשנת 2009, לא הוצגה ראייה לשווים, או ביחס למועד רכישתם, היכול ללמד על שווי זה.

יחד עם זאת, משמדובר בתביעה קטנה, בה ביהמ"ש אינו כבול לדיני הראיות, מוצאת אני לנכון להעריך את שווי הציוד על דרך האומדנה.