פר"ק 8130-08-15 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אדון המשקאות ישראל (2010)

בקשת הכונס הזמני לתפיסת מלאים בחנויות החברה, סחורות וציוד המוחזקים בידי המשיבים.

רקע

1.ביום 4.8.15 הגיש בנק המזרחי טפחות בע"מ שהינו נושה מובטח של החברה, בקשה למינוי כונס נכסים לאור היותו נושה מובטח בחברה, בין היתר כבעל שעבוד צף על נכסיה. ביום 6.8.15 מונה הכונס הזמני לו ניתנו סמכויות רלבנטיות. הכונס הזמני הגיש ביום 10.8.15 בקשה קונקרטית הנוגעת למשיבים, לתפיסת מלאים סחורות וציוד המצויים בחזקתם, (להלן: "המיטלטלין"). לחברה בטרם היקלעותה לקשיים היו שלוש חנויות שעיסוקן במכירת משקאות חריפים ויינות שונים. לכונס הזמני התברר לאחר שמונה כי בעל השליטה בחברה, מר יותם שלח, (להלן: "יותם), פעל למכירת שלושת החנויות לשלושת המשיבים. הכונס הזמני פנה למשיבים בדרישה למתן מידע ומסמכים ולהימנע מכל דיספוזיציה אולם לאור התעלמות המשיבים מפניותיו, ביקש להורות על תפיסת המיטלטלין. ביהמ"ש לא מצא מקום ליתן הוראות במעמד צד אחד והתיק נקבע לדיון לאחר קבלת תגובות המשיבים.

2.טענות המשיבים אינן זהות, בפרט בפן העובדתי, והדברים יפורטו בהמשך, למשל, טוענת המשיבה 3 שמצבה אינו דומה כלל למצבם של המשיבים 1-2 שכן הינה בעלת רשת ארצית של חנויות בתחום המשקאות. בכל אופן, המשותף לטענות המשיבים, הינה בין היתר הטענה ולפיה לא היו מודעים לכך שהחברה החל מחודש יוני באמצעות יותם, פועלת לחיסול כלל עסקיה. לטענת המשיבים, ניהלו מו"מ במהלך העסקים הרגיל, ובמסגרת זו, רכשו, בתום לב ובתמורה, את מעט המיטלטלין שהיו בחנות, בתמורה הראויה. לאחר מכן, ערכו שיפוצים, סיכמו את תנאי השכירות מול הבעלים, ומאז ועד היום, הכניסו מלאים בהיקפים של מאות אלפי ₪, פי עשרות מונים ממעט הסחורה שהייתה בקבלת החזקה ומכרו סחורה בהיקפים גדולים. טענת הגנה מהותית של המשיבים הינה לשיהוי הבנק בנקיטת ההליכים. לפיכך ביקשו לדחות את בקשת הכונס הזמני.

הדין בנוגע לשעבוד הצף

3.סע' 1 לפקודה מגדיר מהו שעבוד צף, שעניינו, הגבלות על זכות החברה לבצע בנכסיה שעבוד ספציפי או עסקאות שאינם במהלך העסקים הרגיל. לבעל השעבוד הצף הזכות למנוע מכירת נכסי החברה שלא במהלך העסקים הרגיל. בהלכת ע"א 10907/03 בנק לאומי נ' משרד הבריאות,(22.6.05), הלכה שהצדדים הפנו אליה, בהיותה מרכזית בנושא הרלבנטי של השעבוד הצף, נקבע שיש מקום להגברת האפקטיביות של השעבוד הצף, וצד המתקשר עם חברה שנכסיה משועבדים בשעבוד צף הכולל הגבלה שנרשמה כדין, מוחזק כמי שידע על ההגבלה והזכויות שרכש או קיבל מהחברה כפופות לשעבוד ואינן גוברות עליו למעט במקרים של תקנת השוק. כן נקבע כי יכול ובמקרים מסוימים, כמו ע"א 10907/03, כאשר חברה שכל עסקיה היו בית אבות, שנמכר במלואו, יש לקבוע כי השעבוד הצף התגבש רטרואקטיבית במועד המכירה.

תמצית הראיות והעדויות

4.מטעם הכונס הזמני העיד מר יהונתן וייס, מנהל הבנק בעל השעבוד הצף, כי החברה הפרה התחייבויותיה כלפי הבנק בחודש 2/15 שאז איכשהו היו דיונים עם יותם והחברה המשיכה להתנהל, עד ליום 18.6.15 אז התקבל עיקול בהיקף 200,000 ₪. היו ניסיונות הידברות מיד ובסמוך לאחר מכן, אולם בסביבות 4.7.15 משיותם חזר והתעלם מהבנק, הועבר הנושא לטיפול משפטי. בדיעבד התברר כי יותם פעל למכירת חנויות החברה החל מהמחצית השנייה של חודש יוני 2015.

עדות וראיות המשיב 1 מר ערן סויסה

5.מר סויסה העיד כי יש לו היכרות עם יותם מזה 6 שנים ובעבר הוא עצמו היה בעל הזכויות בחנות שיותם העביר לו, ברחוב הרצל באשקלון. מר סויסה העיד כי הינו מתווך שביקש עיסוק נוסף וסבר כי מדובר בעסקה טובה. לטענת מר סויסה המלאי שנותר בחנות הוערך ב – 40,000 ₪, במיוחד לאחר שדרש מיותם לסלק יינות שאינם כשרים בהיותו אדם דתי, המדפים שווים כ – 40,000 ₪ ויתרת הציוד בחנות הוערכה בסך של 20,000 ₪. סה"כ 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. טען מר סויסה כי יותם מסר לו שבכוונתו להצטמצם ולהפעיל את הסניפים האחרים ולכן לא העלה על דעתו כי מדובר במכירה במהלך "חיסול" עסקי החברה. מר סויסה טען כי לאחר תקופת התארגנות, הפעיל את החנות, השקיע במילוי החנות בסחורה חדשה שכן מה שהיה היה שולי ומאז רכש סחורה בהיקף של כ – 650,000 ₪. צורפו אסמכתאות לרכישות וכן להוצאות השיפוצים בחנות בהיקף 50,000 ₪. מר סויסה העיד כי לא שילם עבור המוניטין וגם השלט שהיה קיים נשאר כפי שהוא. מר סויסה אישר כי הרכישה הייתה במזומן "קש מאני" ללא כל קבלה אולם נמסרה חשבונית. בין הצדדים נערך הסכם בכתב ביום 28.6.15. מר סויסה אישר כי לא נערכה ספירת מלאי ואין מסמך העברה או פרוטוקול מסירה. מר סויסה העיד כי מכר סחורה בחודש הראשון בהיקף 400,000 ₪ בתוספת מע"מ.