פר"ק 59344-01-12

הרקע לבקשה

1.ביום 27.7.08 ניתן כנגד חברת נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (להלן: "החברה") צו הקפאת הליכים שהוארך מעת לעת. ביום 23.10.12 אישר בית המשפט את הסדר נושים של החברה עם נושיה הבלתי מובטחים (להלן: "הסדר הנושים"). במסגרת ההסדר נקבע, בין היתר, כי הנושים המובטחים בשעבוד ספציפי יקבלו 100% מהחוב המובטח כלפיהם; והעובדים אשר לא היו מקרב בעלי השליטה יקבלו 100% מהחוב בדין קדימה כלפיהם. לגבי הנושים הרגילים נקבע כי מחזיקי אגרות החוב של החברה בקרב הציבור שאינם נמנים עם בעלי השליטה, יקבלו סך של 31.4 אגורות נטו בגין כל 1 ₪ ע.נ. אגרת חוב, והנושים הרגילים האחרים יקבלו דיבידנד בשיעור 28.91% מסכום תביעת החוב שיאושר להם על ידי הנאמנים ו/או על ידי בית המשפט. שיעור דיבידנד זה בגובה 28.91% שאמור להיות משולם לנושים שאינם מובטחים נגזר מהסכום הכולל שהוקצה לחלוקה בין מחזיקי האג"ח (כ-41.625 מיליון ₪) כשהוא מחושב מסכום הערך הנקוב והמתואם הכולל של אג"ח החברה נכון ליום מתן צו הקפאת ההליכים, היינו סך של 143,981 מיליון ₪. 5 מיליון ₪ נוספים אמורים להיות משולמים ליתר הנושים שאינם מובטחים שסכום נשייתם הכולל הוערך על ידי הנאמנים בסך של כ-15 מיליון ₪. כן נקבע, כי היתרה שתישאר, אם תישאר לאחר מימוש נכסי החברה ולאחר תשלום הוצאות מימוש הנכסים, הוצאות הנאמנים ואגרת השגחת הכנ"ר, תועבר לידי בעלי השליטה בשל נשייתם בחברה, כשההערכה הייתה במועד אישור הסדר הנושים כי בסופו של יום לא תיוותר בקופה יתרה משמעותית ובעלי השליטה יצאו ללא דיבידנד אך גם ללא תרומה משלהם לחברה.

2.ברקע להסדר הנושים, התגלעה מחלוקת באשר להלוואה שנלקחה בשנת 2008 על ידי בעלי השליטה מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בסך של כ-9 מיליון ₪. לטענת בעלי השליטה, חוב זה היה חובהּ של החברה ואילו לטענת הבנק החוב היה חובם האישי של בעלי השליטה. נוכח מחלוקת זו, מתוך תמורת כספי מכירת מקרקעי הולילנד שהחברה הייתה בעלת זכויות בהם ואשר היוו את המקור העיקרי של הכספים העומדים לחלוקה בין נושי החברה, הוסכם כי יוחזק הסכום האמור בפיקדון בבעלות משותפת של הנאמנים והבנק, בידי הבנק (להלן: "הפיקדון"). במקביל לכך, נקבע בהסדר הנושים (סעיף 6.5 שבו) מנגנון לשחרור הכספים, לפיו במידה והמקורות הכספיים להסדר לא יספיקו לתשלום מלוא התשלומים למחזיקי אגרות החוב, וככל שבעלי השליטה יבחרו שלא להשלים את הסכום החסר עד לגובה סכום החוב שהוגדר על ידי הבנק כחובם האישי, יראו את בעלי השליטה לצרכי ההסדר, כמי שמוותרים על טענתם כלפי הבנק לפיה חובם האישי הוא חוב של החברה, באופן שיאפשר לבנק לשחרר את כספי הפיקדון לטובת קופת הנושים.

3.בירור המחלוקת בין בעלי השליטה והבנק התנהל במסגרת הליך נפרד בבית משפט זה (תא"ק 3422/09; ת"א 25513-08-011). במסגרתו ביום 2.2.14 ניתן פסק דין, לפיו חויבו בעלי השליטה לשלם לבנק את מלוא סכום ההלוואה בסך של 9,118,961 ₪ נכונים ליום 1.7.09. עוד נקבע בפסק הדין באופן חד משמעי, כי מדובר בחוב אישי של בעלי השליטה ולא בחוב של החברה. על פסק הדין הוגש ערעור, התלוי ועומד בימים אלו בפני בית המשפט העליון (ע"א 2089/14).

4.במקביל, התבררו מהם המקורות הכספיים של החברה לשאת בתשלומים על פי הסדר הנושים ונקבע בדו"ח הנאמנים שלא יהיה בהם כדי לעמוד בהתחייבויות החברה לפי הסדר הנושים. בהתאם לממצאים אלו, ביום 13.8.13 הגישו הנאמנים בקשה למתן הוראות (בקשה 51) לפיה נתבקש בית המשפט להפעיל את המנגנון הקבוע בסעיף 6.5 להסכם ולהורות לבנק להעביר את מלוא "סכום החוב האישי" של בעלי השליטה המצוי בחשבון הפיקדון לידי הנאמנים. ברם, נוכח האמור בסעיף 3.7 להסדר הנושים בו נקבע כי יש להתחשב גם בכספים "העתידיים להגיע" בתוך מקורות המימון, הוחלט ביום 28.8.13 כי טרם הפעלת המנגנון שבסעיף 6.5 להסדר, יש למצות את כל המקורות הכספיים של החברה.

טענות הצדדים

5.חלפו להם הימים, עד שביום 15.2.15 הגישו הנאמנים דו"ח נוסף אודות מקורות המימון (דו"ח מספר 8; בקשה מספר 104). במסגרת דו"ח זה ציינו הנאמנים כי התמונה התבהרה לחלוטין וכי ללא מימוש הנכס היחיד של החברה שנותר למימוש (זכויות החברה בנכס גג הקואופ הנמצא בשכונת פסגת זאב בירושלים, עניין שבמסגרת ההחלטה מיום 12.5.15 נסללה הדרך למימוש זכויות החברה בו [בקשה מספר 91]); ללא החזר ערבויות שהוצאו עבור החברה; ללא שחרור מלוא סכום החוב האישי של בעלי השליטה, לא יהיה די כספים בקופה לחלק לנושים דיבידנד המגיע להם לפי הסדר הנושים. לפי הנחתם האופטימית ביותר של הנאמנים, גם לאחר שחרור הפיקדון בבנק בגין החוב האישי של בעלי השליטה; גם לאחר השלמת עסקת גג הקואופ; גם לאחר קבלת יתרת התמורה בגין מכר הזכויות בו; גם לאחר השבת כל הערבויות הבנקאיות, תחשיב המקורות והשימושים מראה בבירור כי עדיין יהיה גירעון בסך של 3,660,388 ₪. נוכח כל האמור, ביקשה נאמנת מחזיקי אגרות החוב (להלן: "המבקשת") להפעיל את המנגנון הקבוע בסעיף 6.5 להסדר ולהורות לבנק להעביר את כספי הפיקדון לידי הנאמנים, ומכאן נולדה הבקשה שלפני.

6.הנאמנים תמכו בבקשה והצביעו על מטרת הסדר הנושים כמפורט בסעיף 6.5 שבו, שהיא פשוטה בתכלית: ככל שיתברר שאין די במקורות הכספיים העצמאיים שבקופת ההסדר לצורך ביצוע מלוא התשלומים לנושים על פי הסדר הנושים, כי אז ישלמו בעלי השליטה את הסכום החסר מכיסם או יוותרו על טענותיהם בעניין זה כלפי הבנק, באופן שיהיה ניתן לשחרר את הכספים לטובת התשלומים בהסדר. לדידם של הנאמנים, לא רק שאין מניעה מהפעלת סעיף 6.5 להסדר הנושים במועד זה, אלא שלאור התשתית שהונחה בפני בית המשפט, הדבר מחויב לאור לשונו הברור של הסעיף עצמו.

7.מנגד, הבנק התנגד לבקשה. במסגרת התנגדותו הפנה הבנק להסדר מיום 27.2.10 שנכרת בין הנאמנים לבינו ובתוספת להסדר זה שנחתם ביום 5.9.11 (להלן: "ההסדר עם הבנק"). הסדר זה כלל הוראה מפורשת לפיה כספי הפיקדון נשוא בקשה זו יוחזקו בחשבון המשותף של הנאמנים והבנק עד למתן החלטה חלוטה בשאלה שעוררו בעלי השליטה בדבר היות חובם חוב של החברה כלפי הבנק, תוך הבטחת כיסוי מלוא חוב בעלי השליטה במקרה וייקבע כי מדובר אכן בחוב החברה. הבנק אף הביע בשעתו התנגדות לחלקים מהסדר הנושים וטען כי בכל מקרה הוא אינו כבול להסדר הנושים בהיותו נושה מובטח בעל הסדר עצמאי משלו, עם הנאמנים.

8.גם מר יאיר רחמין, אחד מבעלי השליטה אשר הופיע לדיון בבית המשפט וביקש להגיש את השלמת טענותיו בכתב, התנגד לבקשה. לטענתו יהיו די כספים בקופת הנאמנים לשאת במלוא ההתחייבויות על פי הסדר הנושים, שכן הנאמנים מעלו בתפקידם ויחויבו לשאת בנזקים שהם גרמו לנושי חברה. בטיעוניו בכתב הוסיף כי הנאמנים והמבקשת, כנגדם לא חסך את שבט לשונו הבוטה, עשו יד אחת כדי לנשל את הנושים הרגילים ובעלי השליטה מנשייתם מפני שבעלי אגרות החוב זוכים כיום לקבל על פי הסדר הנושים רווחים עד לכדי 500% על השקעתם ולכן אין לשעות לבקשתם ולהעביר להם עוד כספים שלא מגיעים להם על פי דין, וזאת על חשבון הנושים הרגילים.