פר"ק 35828-12-10 גוב גיא בע"מ ואח' נ' מגדל הזוהר לבנין בע"מ ואח'

לפניי בקשה למתן הוראות מטעם המבקשת, שהינה חברת הניהול של המרכז המסחרי "גני אביב" בלוד (להלן: "המרכז המסחרי"). המשיב הוא המנהל המיוחד של חברת מגדל הזוהר בע"מ (בפירוק) שהיא הבעלים של חלק משטח המרכז המסחרי.

במסגרת הבקשה עותרת המבקשת לחייב את המנהל המיוחד לשלם לה חוב דמי ניהול בסך של 1,436,641 ₪ בגין השטחים שבבעלות החברה שבפירוק, וכן לקבוע כי דמי השכירות בנכס שהיא שוכרת מאת המנהל המיוחד יעמדו על סך של 20 ₪ למ"ר.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה ומעלה שלל טענות נגד המבקשת. בין השאר הוא טוען כי החוב הנטען שנוי במחלוקת כולו, כי דרישות התשלום שבגינן הוגשה הבקשה אינן נכונות ו/או אינן ברורות, כי השירות שניתן על ידי המבקשת הוא לקוי ולכן אין מקום לשלם בגינו, כי המבקשת אינה מעבירה לו מסמכים שונים להם הוא זכאי לפי הסכם הניהול, כי המבקשת דורשת תשלום עבור שטחים שכלל אינה זכאית לגבות בגינם דמי ניהול (חניון ושטחים טכניים), כי הדרישה מחושבת לפי מטראז' שאמיתותו אינה ברורה ועוד כהנה וכהנה טענות. עוד טוען המנהל המיוחד כי הוא זכאי לגבות מהמבקשת דמי שכירות בסך 4,000 ₪ לחודש בגין היחידה שהיא שוכרת מהחברה שבפירוק.

מנגד, המבקשת טוענת כי אין ממש בטיעוניו של המנהל המיוחד. לדידה, היא אינה חייבת למסור לו את המסמכים שדרש, מה גם שהם מוגנים בחסיון של סוד מסחרי. עוד טוענת המבקשת כי ליקויי הבנייה במרכז המסחרי מקורם בקבלן שבנה את המרכז המסחרי, שהוא אחד מנושיה של החברה שבפירוק ומיוצג על ידי המנהל המיוחד, והם אינם באחריותה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אף אם קיימים אי אלו ליקויים (שאת קיומם היא מכחישה), אין בכך כדי להצדיק שלילה מוחלטת של דמי הניהול שהיא זכאית לקבל. כך גם טוענת המבקשת כי היא זכאית לדמי ניהול בגין החניון והשטחים הטכניים משום שהם בבעלות החברה שבפירוק וכי אין ממש בטענה של המנהל המיוחד בדבר קיומו של מטראז' משתנה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין כל הצדקה לחייב אותה בדמי שכירות בסך של 4,000 ₪ לחודש, סכום הגבוה פי שלושה מדמי השכירות הראויים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי המחלוקת שבין הצדדים אינה מתאימה לבירור במתכונת של בקשה למתן הוראות, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

הליך של בקשה למתן הוראות הוא הליך ייחודי, אשר נועד ביסודו להיות הליך מהיר ומקוצר, לשם מתן הנחיות לבעל תפקיד או לשם הכרעה בסכסוכים בינו לבין צדדים שלישיים, ובלבד שאלה אינם מצריכים בירור עובדתי מורכב. עמד על כך בית העליון בפרשת רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב (2001) (פורסם בנבו)):

"הליך מתן הוראות נושא בדרך כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות."

ראה גם רע"א 3032/08 אפריים רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני (פורסם בנבו, 2.9.2009).

עוד נקבע כי אם הבקשה למתן הוראות מבוססת על עילה שהינה ייחודית לדיני חדלות פרעון, מהווה הדבר שיקול להתיר את ניהולו של ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות, והוא הדין כאשר עולה שאלה בדבר היקף מסת הנכסים העומדת לחלוקה בהליך של חדלות פרעון (רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד אלקס הרטמן בתפקידו ככונס נכסים (פורסם בנבו, 26.3.2007)).