טענות הצדדים בקצירת האומר:
2.1 חברת ל.פ.ו עמודים בע"מ (להלן: "הלווה"), לוותה מבנק דיסקונט למימון התעשייה בע"מ סך של 4,400,000 ₪ (להלן: "הבנק" ו "ההלוואה" בהתאמה). הבנק היה בעבר חברת בת בשליטתו של בנק דיסקונט בע"מ ולימים מוזג לתוכו.
2.2 להבטחת החזר ההלוואה לבנק, ערבה החברה לבנק וכן שעבדה במשכנתה בדרגה שנייה את זכויותיה בנכס לטובת הבנק. המשכנתה נרשמה לטובת הבנק ביום 29.6.81 בלשכת רישום המקרקעין בנצרת.
2.3 הלווה והחברה לא עמדו בתנאי החזר ההלוואה לבנק, ומשכך החל האחרון בניסיונות למימוש הנכס לפירעון ההלוואה שיתרתה עמדה על סך 300,000 ₪ בקירוב.
במהלך שנת 1984 נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון ועו"ד ברוך שטיינר ז"ל מונה כמפרק החברה (להלן: "המפרק הקודם"). ביום 3.11.85 ניתן צו פירוק קבוע לחברה.
2.4 ניסיונות הבנק לממש את הנכס לא צלחו. לטענת המבקש, הציע המפרק הקודם למבקש ולמר צבי רוזן (להלן: "הרוכש הנוסף"), לרכוש את המשכנתה מהבנק, וכך הוסכם. משכך ביום 31.8.86 נחתם הסכם המחאת הזכויות בין המבקש והרוכש הנוסף לבין הבנק, ולפיו הזכויות במשכנתה הומחו לאלה תמורת הסך 100,000$ ששולם לבנק (להלן: "הסכם המחאת הזכות"). בהמשך, ביום 14.10.87 נפרדה דרכם של המבקש והרוכש הנוסף בהסכם ביניהם.
2.5 יוער כי במועד הסכם המחאת הזכות, הייתה המשכנתה לטובת הבנק בדרגה שנייה לאחר שהחברה נתנה משכנתה בדרגה ראשונה לטובת מר יצחק חיים בנסמן ז"ל (להלן: "המנוח"), כבטוחה לעסקת קומבינציה. עם זאת, המשכנתה לטובת המנוח בוטלה בהחלטת בית המשפט (כב' השופט וינוגרד) מיום 4.7.89 (להלן: "החלטת השופט וינוגרד"). בהמשך, נרשמה ביום 14.2.02 הערת אזהרה על הנכס לטובת המנוח, לפי הסכמת המנהל המיוחד דאז לחברה, עו"ד ישראל פז.