מתן צו פירוק לעמותה בשל חדלות פירעון בהעדר מחלוקת כנה בקיומו של חוב

בקשה לפירוק עמותת פתחי עולם (להלן: "העמותה") בשל העילות הקבועות בסעיפים קטנים (4) ו-(5) שבסעיף 49 לחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות").

הרקע לבקשה ותמצית טענות הצדדים 

1. המבקשים, אשר טענו כי הם עובדי העמותה לשעבר, עתרו לפירוקהּ בעילת חדלות פירעון לפי הוראת סעיף 49(4) לחוק העמותות וכן בעילה של טעמי צדק ויושר לפי הוראת סעיף 49(5) לחוק האמור. ברקע לבקשה, פעילותה של המכללה האמריקאית Michigan jewish institute (להלן: "המכללה האמריקאית") שמרכז פעילותה במדינת מישיגן שבארה"ב ושהפעילה גם מערך ללימודי השכלה גבוהה באמצעות רשת האינטרנט. אין חולק שעד לחודש נובמבר 2011, העסיקה המכללה האמריקאית עובדים בישראל במישרין. אלא שהחל מחודש זה, החלה העמותה להיות מעורבת בהיבטים הקשורים להעסקת עובדי המכללה האמריקאית בישראל, באופן ובהיקף השנויים במחלוקת בין הצדדים. בתמצית, בעוד שהעמותה עמדה על כך כי שימשה אך כ"צינור" טכני לתשלום משכורות עובדי המכללה האמריקאית, המבקשים טענו כי העמותה פעלה כקבלן משנה של המכללה האמריקאית והעסיקה עבורה את כל כוח האדם הדרוש בישראל ובתוכו המבקשים עצמם.

2.אין חולק כי ביום 3.3.16 הודיעה העמותה למבקשים כי היא נאלצת לסיים את העסקתם לאלתר. במכתב צוין כי מכיוון שהמכללה האמריקאית הודיעה לעמותה כי אין באפשרותה להעביר לה כספים, בשל כך שהממשלה הפדראלית בארה"ב "סגרה" את פעילותה, לא יכולה העמותה להמשיך ולקיים עוד את פעילותה. ביום 31.3.16 הודיעו מבקשים 1 ו-4 באמצעות בא כוחם לעמותה כי אם לא ישולמו הסכומים המגיעים להם עד ליום 10.4.16, בגין שכר עבודה עבור חודש פברואר 2016, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים, וזכויות סוציאליות נוספות (פדיון ימי חופשה שנתית וימי הבראה) תוגש בקשה לפירוק העמותה. מכתב זה לא נענה על ידי העמותה, ומכאן לבקשת הפירוק שלפני. נוכח בקשת הפירוק הגישה העמותה כתב התנגדות.

3.המבקשים עמדו על קיומם של יחסי עובד-מעביד בינם לבין העמותה. כך נטען כי העמותה הציגה עצמה כלפי רשויות המדינה כמעסיקתם של המבקשים, היא זו שהפיקה להם תלושי שכר ו"טפסי 106", היא ניכתה ממשכורתם תשלומי מסים וביטוח לאומי וביצעה עבורם הפקדות פנסיוניות. העמותה היא גם זו אשר פיטרה את המבקשים לבסוף מעבודתם במכללה האמריקאית. אומנם, את ההוראות המקצועיות בעניין עבודתם הם קיבלו מהמכללה האמריקאית, אלא שכל הנושאים הלוגיסטיים הכרוכים בהעסקתם, לרבות הציוד הנדרש לשם הפעילות ושכירת המשרדים בהם התקיימה הפעילות, התנהלו באחריות העמותה.

4.מנגד, טענה העמותה כי היא לא הייתה מעסיקתם של המבקשים וכי המדובר בנסיבות בהן קיימת מחלוקת אמיתית ביחס לקיומו והיקפו של החוב הנטען ולכן אין להורות על פירוק העמותה. לטענתה, המבקשים היו עובדי המכללה האמריקאית והיא הייתה מעסיקתם היחידה. תנאי עבודתם הוסדרו מול המכללה האמריקאית, הם התקבלו לעבודה על ידה, קיבלו ממנה הנחיות והוראות לביצוע עבודתם וגם מסרו לה דיווחים על עבודתם. המכללה האמריקאית השתמשה בעמותה רק כ"צינור" טכני בלבד להעברת תשלומים למבקשים בישראל, אך העמותה לא הייתה מעורבת בכל עניין הקשור לעבודתם של המבקשים, בתנאי עבודתם, במשכורתם או בתכנים בהם נדרשו לעסוק במסגרת עבודתם. המבקשים גם הסתירו את העובדה שהם הועסקו על ידי המכללה האמריקאית עוד קודם להתקשרות עם העמותה, כי הם ידעו בבירור כי הם מועסקים על ידה וכי היא גם הייתה הכתובת הישירה עבורם בכל הקשור לתנאי העסקתם.

5.בנוסף טענה העמותה כי מבקשים 2 ו-3 לא מסרו לעמותה דרישה חתומה לשלם להם את חובם, וגם הדרישה שהועברה מטעם מבקשים 1 ו-4 אינה נוקבת בסכום מסוים. זאת ועוד, אף אם היו מוכחות טענות המבקשים, הרי שלא קמה עילה לפירוק העמותה שאינה חדלת פירעון ולא הוכח כי היא אינה יכולה לפרוע את חובותיה. בשולי הדברים טענה העמותה כי בקשה לפירוק עמותה בעילה של טעמי צדק ויושר נתונה רק ליועץ המשפטי לממשלה ולרשם העמותות, ולא למבקשים ומכל מקום לא התקיימה עילה זו במקרה זה.

בדיון שהתקיים בבקשה, התייצבו ב"כ רשם העמותות והכנ"ר. רשם העמותות הבהיר כי אין לו עמדה ביחס לשאלת פירוק העמותה, והוא מותיר את הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט. הכנ"ר נטה לתמיכה במתן צו פירוק, נוכח העובדה שהעמותה הודתה בחובה למבקשים וכי אין חולק כי הלכה למעשה המבקשים קיבלו את משכורתם מהעמותה.

דיון והכרעה

6.הכלל הוא כי מקום בו הוגשה בקשת פירוק בעילה של חדלות פירעון לפי סעיף 257(4) לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") או לפי סעיף 49(4) לחוק העמותות וישנה מחלוקת כנה על קיומו של חוב, בית המשפט לא ייתן צו פירוק ויפנה את הצדדים לבירור הסכסוך בערכאה האזרחית המתאימה. ואולם כאמור, לשם כך על המתנגד להליך הפירוק להוכיח כי ישנה "מחלוקת כנה" ביחס לחוב וטענותיו אינן טענות פיקטיביות שכל מטרתן היא הימשכות ההליכים והתשת הצד שכנגד. נקבע כי מקום בו נערך בירור מקיף לגרסתו של המתנגד להליך הפירוק ולא עלה בידיו להציג ראיה לכך שהחוב בגינו הוגשה בקשת הפירוק שנוי במחלוקת, אין מקום להחזיר את הדיון לבירור עובדתי נוסף במסגרת הליך אזרחי אשר יביא לסרבול והתמשכות ההליכים (ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום – מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.11); ע"א 4950/08 דב בירן אחזקות בע"מ נ' אגף מס הכנסה (פורסם בנבו, 18.7.11); ע"א 1938/11 מגדל הזוהר בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (פורסם בנבו, 1.12.11)).