פר"ק 30817-05-15 הרפז ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפניי התנגדות מטעם יורשי משה בן אור ז"ל לבקשת כונס הנכסים של החברה להורות על כינוס אסיפות לשם אישור הסדר נושים.

לאחר עיון בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ההתנגדות, באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להדחות.

עסקינן בבקשה לאישור הסדר נושים של חברה חדלת פרעון. חובותיה לנושה צביקה דינר מסתכמים כיום בסך של כ- 19.6 מליון ₪. הוצאות כינוס הנכסים של החברה מסתכמות כיום בסך של כ- 6.58 מליון ₪. שווי נכסיה של החברה הוא כ- 13 מליון ₪ בלבד (מדובר בצפי מכירות של יחידות בפרוייקט בניה). מכאן שהחברה נמצאת עמוק בתוך התחום של חדלות פרעון.

על כן, אף אם אניח לטובתם של יורשי המנוח משה בן אור ז"ל כי הם אכן בעלים של 49% ממניות החברה (ותביעתם להכרה בזכויותיהם אלה עודנה תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי מרכז, וטרם הוכרעה), אין בכך כדי להקנות להם יכולת לסכל את ההסדר, שכן הכלל הוא שכאשר מדובר בחברה חדלת פרעון, רשאים הנושים לכפות על החברה את ההסדר, על אפם וחמתם של בעלי המניות. ראה פש"ר 3706/09 שטאנג בניה והנדסה בע"מ, (פורסם בנבו, 11.11.2009) שם נקבע, מפי כב' סג"נ השופטת ו' אלשיך, כי:

"מעצם הקונספט של הדחיית בעלי המניות לעומת הנושים במצב של חדלות-פרעון, עולה כי כאשר האינטרס של הראשונים מתנגש באינטרס של האחרונים, הרי שדין אינטרס הנושים לגבור. מצב בו רצונם של בעלי-מניות להישאר על מכונם מתנגש באינטרס הנושים להגיע להסדר, הרי שהעדפת האינטרס של בעלי המניות (בין היתר, על-ידי פסילת נסיון דילול), משמעו למעשה העדפתם על הנושים, ואי-לכך הינו בבחינת תרתי דסתרי לדיני חדלות הפרעון. זאת ואף זאת; העדפת בעלי המניות על הנושים, שתתבטא בפסיקה אשר תכבד את רצון בעלי המניות (או למצער תקבע כי 'אין היא מוסמכת' להתערב בו), מקום בו זה יביא להכשלת הסדר נושים, לא רק שהוא פסול מבחינת דיני חדלות הפרעון, אלא שהוא מביא מניה וביה לתוצאה אבסורדית גם במישור המעשי. במה אמורים דברים? ... מצב בו הסדר הנושים יכשל נוכח התעקשותם של בעלי המניות שלא לוותר על מניותיהם במסגרת הצעת הרכש, יביא בוודאות גבוהה לקריסת החברה, להפסקת הקפאת ההליכים ומעבר לפירוק. אין ספק, כי זהו מצב אשר יאפס מניה וביה את שווי המניות, באשר ספק גדול אם ניתן יהא לשמור ערך ממשי כלשהו למניותיו של עסק שחדל מלפעול כ'עסק חי'. במצב כזה, הרי שכל אשר תביא התעקשותם של בעלי המניות, הינה תוצאה של "גם לי גם לך לא יהיה" – דבר אשר אין בו כל הגיון, או שמא גרוע מכך, מרמז על חוסר תום-לב מצד בעלי המניות, אשר יתכן ובדרך זו, הם מבקשים לאלץ את הנאמן או הנושים להפר את עקרון ההדחייה – בין אם במפורש, ובין אם "מתחת לשולחן"."

ראה גם רע"א 8417/11 נמי נאמנויות בע"מ נ' עו"ד שאול ברגרזון (פורסם בנבו, 7.5.2013), מפי כב' הנשיא א' גרוניס:

"אולם, כאשר בנסיבות העניין, במסגרת המאמצים לאתר הסדר נושים ראוי, לא עומדת על הפרק אפשרות קונקרטית למציאת הסדר שבו בעלי השליטה הקיימים יוותרו במעמדם זה ... לבעלי השליטה הקיימים בחברה קיים אינטרס פחוּת בהסדר הספציפי שיאומץ. בנסיבות אלו, ההסדר נועד בעיקרו לשרת את טובתם של הנושים, אשר כידוע, בהליכי חדלות פירעון ניתנת להם עדיפות על פני בעלי המניות החברה, שלהם זכות שיורית בלבד להיפרע מנכסיה ... זאת, כחלק מתכליתם הכללית של דיני חדלות הפירעון, לפעול לחלוקת נכסי החייב בין נושיו, תוך שמירה על עקרון השוויון ביניהם ... במקרה שבו אין בנמצא אפשרות קונקרטית לאימוץ הסדר אשר "ישאיר בתמונה" את בעלי השליטה הנוכחיים בחברה גם לאחר הניסיון לשקמה, הנושים הם שנותרים במרכז הבמה, כשהמטרה העיקרית בהסדר היא טובתם שלהם, קרי להביא להגדלת שיעור פירעון החוב כלפיהם. יפים לעניין זה דבריו של המלומד דוד האן: "משנקלעה החברה לקשיים כספיים ונכנסה להליכי חדלות פירעון, בעלי המניות נדחקים לירכתי הבמה... אם שוייה הכלכלי של הקופה אין בו כדי להשביע את כל תביעות הנושים, אשר כאמור קודמים בסדר הפירעון לבעלי המניות, ממילא אין כל עניין ממשי לבעלי המניות בקופה ובגורלה" ... כך, כבר נפסק לגבי נושה המתנגד להסדר, כי "כאשר מתברר כי לנושה, המתנגד להסדר, לא היה ממילא סיכוי כלשהו לקבל דיבידנד במקרה של פירוק, הרי גלוי לפנינו כי סירובו הוא בלתי מוצדק ואינו אלא שימוש לרעה במעמדו כנושה בקבוצה נפרדת. במקרה זה, יש נטייה להתעלם מהתנגדותו של נושה כזה, וזאת כאמור על יסוד עקרון תום-הלב" ... אם דברים אלו נאמרו לגבי נושה, הרי שהם יפים, מקל וחומר, גם לגבי בעל מניות בחברה העומדת בפני פירוק או בפני הסדר שבמסגרתו הוא עתיד לאבד את מעמדו ככזה בחברה."