פר"ק 30126-06-14 בן אברהם ואח' נ' לב האגם בע"מ ואח'

ביום 1.12.14 ניתן על ידי פסק דין המורה על פירוק החברה המשיבה. הבקשה הושתתה על פסק דין שניתן לבקשת המבקשים נגד החברה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ת.א. 1908/09). על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 1908/09). במסגרת הערעור הושגה הסכמה שלפיה יוסמך בית המשפט העליון לפסוק בשאלת הריבית וההוצאות ופרט לכך יידחה הערעור. בית המשפט העליון פסק כמות שהוסמך על ידי הצדדים. הסכום שנקבע בפסק הדין כמו גם בפסק הדין בערעור הנאמד במיליוני שקלים לא שולם, גם בחלקו ומשכך הוגשה בקשת הפירוק.

החברה התנגדה לבקשה.

ביום 1.12.14 התקיים דיון בבקשה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי למכלול הטענות הגעתי לידי מסקנה שיש מקום להיעתר לבקשה ומהטעמים שבפסק הדין. לצורך החלטה זו ניתן להפנות לכך שהחברה לא שילמה ללא הצדק אף את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ודי בכך היה להורות על פירוקה. בדיון הבהירה באת כוח המבקשים את הטעמים באשר לצורך בהבאת החברה לידי פירוק וכאמור בדברי עו"ד פוזנר בפרוטוקול (עמ' 2 שורות 10-13). במסגרת טיעוניו ביקש ב"כ החברה ארכה של 60 יום לשם ביצוע התשלום שהחברה אינה חולקת עליו. ב"כ המבקשים התנגדה למתן ארכה בין היתר בשים לב לארכות שכבר ניתנו. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ובהינתן האיזונים הראויים שבין התקיימות התנאים להורות על פירוק מחד גיסא לבין הנזק החמור שיגרם כתוצאה מהפירוק ועל מנת לאפשר לחברה לפרוע את חובה ולהמנע מחרב הפירוק מאידך גיסא, הוריתי שהמבקשים זכאים למתן צו לפירוק החברה וככל שעד ליום 11.1.15 לא ישולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של כ 8,200,000 ₪, ייחתם צו הפירוק שבמסגרתו ימונה בעל תפקיד.

בהמשך עתרה החברה למתן ארכה לביצוע התשלום מעבר למועד שנקבע בפסק הדין. לכך התנגדו המבקשים. בהחלטה מיום 8.1.15 נעתרתי בשנית לבקשה והארכתי את מועד התשלום ליום 1.2.15, שכן אחרת יכנס צו הפירוק לתוקף. עוד ציינתי שעל החברה להימנע מהגשת בקשה נוספת לארכה וכי התיק יובא לעיוני ביום 1.2.15 לחתימת צו פירוק אלא אם יבוצע התשלום קודם לכן.

סמוך לפני תום מועד הארכה הנוספת, שוב הוגשה בקשה למתן ארכה ומטעמים שחלקם כבר נטען בבקשות הקודמות ובין אלה שהחברה נמצאת על סף הסדר שבמסגרתו יתקבלו בקופתה כספים ממשקיע שישמשו לפירעון החוב למבקשים כמו גם לנושים אחרים של החברה. בבקשה התבקשה ארכה עד החלטה של בית המשפט בבקשה שהגישה החברה בהליך שבו ניתן פסק דין האוכף מימוש שעבוד שנתנה החברה על נכס שבבעלותה לטובת משה ויזל, (להלן: "ויזל"), שהוא נושה אחר של החברה (פר"ק 20814-03-13). עניינה של אותה בקשה הוא הפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט שיהווה פירעון פסק הדין נשוא אכיפת השעבוד בסכום החוב כגרסת החברה. החברה סוברת שההכרעה באותה בקשה תארך כשבועיים וחצי שבסופו תינתן הכרעה שלפיה כפוף להפקדת הסכום שלגרסת החברה, יוסר השעבוד לטובת ויזל כמו גם לטובת נושה נוסף מר אמיר אבני (להלן: "אבני"). בכך נטען שתיסלל הדרך לפרוע את החוב המגיע למבקשים. עוד נטען שגם אם תדחה הבקשה האמורה, אזי החברה תשלם את מלוא המגיע לויזל באמצעות מקור מימון אחר ולא רק את הסכום שהיא סוברת שמגיע לויזל.

בקשת הארכה הועברה לתגובת המבקשים שמתנגדים לה. אלה הצביעו על כך שלפני ימים ספורים נמסרה הודעה לבית המשפט בתביעה שהגיש אבני לאכיפת השעבוד שניתן לטובתו (פר"ק 37059-10-14), ושלפיה לא עלה בידי הצדדים להגיע לידי הסכמה ומשכך נדרש בית המשפט לברר את המחלוקות שביניהם. ואכן, נקבעו מועדים לשמיעת ההליך האמור. לאור זאת כמו גם טעמים נוספים סבורים המבקשים שאין ממש בגרסת החברה בדבר פירעון החוב המגיע להם. ב"כ המבקשים מפנה להשתלשלות האינסופית של הארכות שניתנו לחברה לפרוע את החוב ללא הועיל ולכך שעל בית המשפט לחתום לאלתר על צו הפירוק ועוד בטרם הגיע 1.2.15.

החברה בתשובתה לתגובה שהוגשה ביום חמישי 29.1.15 חזרה על עתירתה לדחות את מועד כניסת הצו לתוקף, בהצביעה בין היתר על העדר נזק למבקשים ככל שיידחה כניסתו לתוקף של צו הפירוק לעומת הנזק הכבד שיגרם לה ככל שהצו יכנס לתוקף והפנתה למכתב כוונות של ב"כ משקיע שכצורף לבקשה הקודמת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות סבורני שאין לדחות שוב את כניסת צו הפירוק לתוקף ואבהיר:

בית המשפט תחם מועד לתשלום החוב המגיע וקבע שככל שלא ישולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת, יכנס צו הפירוק לתוקף. תחימת המועד נקבעה תוך שהבאתי בחשבון את האינטרסים השונים ויכולת החברה לגייס את הסכום המגיע. זאת בהינתן גם שחלפו חודשים רבים מאז פסק הדין שניתן לזכות המבקשים ולא שולם ולו סכום כלשהוא בגין המגיע. הנושה זכאי לתרופות ע"פ דין באם לא נפרע שביניהם סעד הפירוק, לא כל שכן שעה שלא ניתן לשלול את גרסתו שיש טעם בפירוק ואין הוא נועד להפעיל לחץ לא הוגן כלפי החייב. יש לזכור שעסקינן במועד שנקבע בפסק דין וגם אם קיימת סמכות לבית המשפט להאריך מועד שנקבע, אזי עליו לעשות בה שימוש מושכל ורק במקרים חריגים ומשהוכח לפניו שקיימים טעמים כבדי משקל לעשות כן. הגם שהיה ספק בלבי אם יש מקום להאריך את המועד שוב, גיליתי אורך רוח כלפי החברה ובאתי לקראתה והוריתי על הארכה נוספת כמבוקש בבקשה השנייה וחרף התנגדות נחרצת של המבקשים.