פר"ק 22006-07-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח' נ' עטרת תעשיות (1996) בע"מ ואח'

לפניי בקשה למתן הוראות, בגדרה מבקש כונס נכסים לנכסים מסויימים של עדי קדושים, לקבוע כי התמורה בסך של 51,581 ₪ שהתקבלה ממכירת משאית דאף על ידי כונסי הנכסים הזמניים של חברת עטרת תעשיות (1996) בע"מ (בפירוק) (להלן: "עטרת"), מוקנית למבקש.

על פי הנטען בבקשה, חברת גלובל פידליטי בע"מ (להלן: "גלובל") העניקה שרותי אשראי ונכיון לחברת עטרת, בערבותו האישית של עדי קדושים, בעליה של עטרת (להלן: "קדושים"). לשם הבטחת האשראי, שעבדה עטרת נכסים שלה, וכך גם שעבד קדושים נכסים פרטיים שלו. אחד מהנכסים הפרטיים היא משאית הדאף שבמחלוקת (להלן: "המשאית"). בהתאם, לאחר שגלובל בדקה במשרד הרישוי וברשם המשכונות ווידאה שקדושים הוא הבעלים של המשאית ושלא רובצים עליה שעבודים נוספים, נרשם ביום 18.6.2014 או בסמוך לכך משכון לטובתה של גלובל על המשאית. לטענת המבקש, המשאית היא אכן בבעלותו של קדושים ומשועבדת לטובתה של גלובל בשעבוד ספציפי כדין, ואין המדובר במשאית שבבעלות עטרת. ממילא, התמורה ממכירתה של המשאית אמורה לעבור בשלמותה לידיו של המבקש. המבקש טוען כי אדם מן היישוב איננו יכול להתחקות אחר הבעלות המהותית, אלא הוא מסתמך על הרישום במשרד הרישוי, ולכן אין לזקוף לחובתה של גלובל את העובדה שלא ידעה על המסמכים הפנימיים של עטרת המייחסים את הבעלות במשאית לעטרת.

מנגד, כונסי הנכסים של עטרת (להלן: "הכונסים") טוענים כי המשאית היא בבעלותה של עטרת ולא בבעלותו של קדושים, ורישומה על שמו של קדושים במשרד הרישוי נועד אך ורק כדי לייתר את הצורך בהעסקת קצין רכב על ידי עטרת. בפועל, המשאית נרכשה על ידי עטרת ומה שקובע הוא הבעלות המהותית ולא הרישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי. כראיה לכך מצביעים הכונסים על טופס הפחת של עטרת ועל רשימת כלי הרכב של עטרת, מסמכים שנתפסו על ידם במסגרת תפקידם. הכונסים אף טוענים כי גלובל, בהיותה מלווה מקצועי, ידעה היטב שהמשאית היא בבעלותה של עטרת ולא בבעלותו הפרטית של קדושים, מה גם שאין זו דרכו של אדם פרטי להיות הבעלים של משאית. הכונסים מסתמכים על שעבודים שוטפים שיצרה עטרת לטובת נושים מובטחים ביום 18.5.2005 וביום 8.7.2012, אשר כללו הוראה האוסרת על שעבודים נוספים שלא בהסכמת הנושים המובטחים, ואשר קדמו בזמן לשעבוד מיום 18.6.2014 עליו נסמכת הבקשה.

הבקשה נקבעה לדיון באולם, והמצהיר מטעם גלובל נחקר על תצהירו. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וכי הכונסים הם שזכאים למלוא התמורה שהתקבלה ממכירת המשאית, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, אין ספק שהבעלות האמיתית במשאית היא של עטרת ולא של קדושים באופן פרטי. הדבר עולה מהעובדה שרכישת המשאית מומנה ממקורותיה של עטרת, וכן מהעובדה שהמשאית רשומה בטופס הפחת של עטרת, ליד השורה 67 (מוצג ב' לתגובת הכונסים). אכן, לצד שורה 67 לא רשום מספר הרישוי של המשאית, אך הצלבה של מועד הרכישה של המשאית הנקוב ברשיון הרכב שלה, עם מועד הרכישה הנקוב בטופס הפחת, מעידה שאכן מדובר באותה משאית ממש. ראיה נוספת לבעלותה של החברה במשאית היא הופעתה ברשימת הרכבים של החברה, שצורפה אף היא כמוצג ב' לתגובת הכונסים.