פר"ק 1778-03-14 מסיעי הצפון בע"מ נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

ביום 29.4.15 ניתן פסק דין שאישר הסדר נושים של החברה שהוצע בגדר הבקשה שהוגשה ביום 1.4.15 (בקשה 59). על פי הסדר הנושים, אחד המקורות למימונו היא דירת מגורים השייכת לבעלי החברה ונמצאת ברח' משעול השקנאי 8/1 בכרמיאל הידועה כחלקה 122 בגוש 19946 ("הדירה"). על פי הסדר הנושים, כאשר יושלם ביצועו, יופטר בעלי החברה מחבויותיו האישיות הקשורות לחובות החברה. הנאמן עשה בשעתו ניסיון לממש את הדירה אולם בהחלטה מיום 22.6.16 ביטלתי את הליך המכירה מפני שמצאתי ליקויים בעריכתו והוריתי לנאמן לקיים הליך מכירה נוסף, תוך הקפדה על כך שהצעות ילוו בערבויות בנקאיות, שההליך יסתיים תוך זמן סביר וכן שיכלול התמחרות על מנת להשיא את התמורה. הנאמן פעל על פי ההוראות שניתנו ופרסם הודעות, קיבל הצעות וביום 28.7.16 קיים התמחרות של המציעים. בישיבת ההתמחרות השתתף גם נציגו של בעלי החברה. לאחר ההתמחרות עמדה ההצעה המיטבית על סך 807,500 ₪ שאותה הציע ב' פאעור ("המציע") וביום 21.8.16 התקשר הנאמן עם המציע בהסכם מכר מותנה שלפיו המציע ירכוש את הדירה בכפוף לאישורו של בית המשפט.

בתום הליך ההתמחרות הודיע הנאמן לבעלי החברה על זכותו לפדות את הדירה והוא קצב לו שבעה ימים לעשות כן. כחלוף המועד פנה בעלי החברה לנאמן, באמצעות בא כוחו, וביקש לדחות את המועד לפדות את הדירה והנאמן נעתר לו ודחה את המועד עד יום 16.8.16. באותו יום פנה בעלי החברה לבית המשפט (בקשה 93) וביקש להאריך את המועד בחמישה עשר יום נוספים. בהחלטה מיום 16.8.16 דחיתי את הבקשה ובתוך כך ציינתי שהליך המימוש מתארך הרבה מעבר למידה. בקשתו הנוכחית של הנאמן, לאשר את ההסכם עם המציע, הוגשה ביום 30.8.16 וביום 31.8.16 הגיש בעלי החברה התנגדות לבקשת הנאמן ובקשה לדיון דחוף בתקופת הפגרה. בגדר ההתנגדות טען בעלי החברה שביום 26.8.16 הוא חתם על זיכרון דברים עם ה"ה ורה ואיגור דונדיש ("הרוכשים") שלפיו הם ירכשו את הדירה תמורת הסך של 880,000 ₪. על פי סעיף 9 של זיכרון הדברים התחייבו הצדדים לחתום על הסכם מפורט תוך ארבעה עשר ימים ממועד חתימתו של זיכרון הדברים. ככל שניתן להבין את הדבר, במועד שבו הגיש בעלי החברה את ההתנגדות טרם נחתם הסכם בינו לבין הרוכשים אולם ממכתבה של באת כוח הרוכשים ניתן היה להניח שאם הנאמן יקבל את הצעת הרוכשים תנאי המכר יהיו בהתאם לתנאים שאותם פרסם הנאמן בהזמנה להציע הצעות.

ביום 31.8.16 הורתה השופטת התורנית (כב' השופטת ת' נאות-פרי) על עיכוב המשך הליך המכירה וביום 1.9.16 הוריתי על קיום דיון ביום 8.9.16 בבקשת הנאמן ובהתנגדות בעלי החברה. בדיון שהתקיים היום השמיעו הנאמן, בא כוח בעלי החברה ובא כוח המציע את טענותיהם כמשתקף בפרוטוקול הדיון ולאחר ששקלתי את הטענות ועיינתי בחומר שהוגש אני מחליט לדחות את התנגדות בעלי החברה לבקשת הנאמן ובתוך כך גם לאשר את ההסכם עם המציע שחתם הנאמן עם המציע ביום 21.8.16.

בקשת הנאמן לאשר את ההסכם עם המציע, והתנגדות בעלי החברה ובקשתו לאשר את ההסכם עם הרוכשים, משקפים עימות בין האינטרסים המעורבים, היינו אינטרס בעלי החברה להשיא את התמורה, אינטרס שבמידה מסוימת שותפים לו גם נושי החברה, ומן הצד האחר, האינטרס של קיום הליכי מימוש והתמחרות באופן שיאפשר וודאות והסתמכות של ציבור מציעים בכלל ושל הרוכש בפרט.

אין מחלוקת שעל הנאמן לפעול להשאת התמורה המתקבלת ממימוש נכסי החברה או נכסים אחרים העומדים כמקורות למימון ההתחייבויות כלפי הנושים על פי הסכם הנושים. אין גם מחלוקת שעל הנאמן לפעול בתום לב, בהגינות, בשקיפות ובשוויוניות כלפי המשתתפים בהליך המכירה וכלפי כל צד מעוניין בהסדר הנושים וכל עוד הוא פעל כך, לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו ובפעולותיו (ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ (בכינוס) (1.8.16)). על רקע זה החלטתי ביום 22.6.16 לבטל את הליך המכירה של הדירה מפני שסברתי שנפלו בו ליקויים, בין השאר בכך שהוא לא היה שוויוני כלפי המציעים שהשתתפו בו. לעומת זאת, לא נראה שבהליך המכירה הנוכחי נפל פגם וככל שניתן להסיק את הדבר מן החומר שבפניי, הוא נוהל באופן סביר ועל כל פנים, אין טענה שלא כאלה הם פני הדברים. נותרה אפוא טענת בעלי הדירה שיש להעדיף את הצעת הרוכשים בשל כך שהסכום שהם הציעו עולה במידה ניכרת על הצעת המציע ובמילים אחרות, הצעת הרוכשים היא לשלם סכום של 880,000 ₪ לעומת 807,500 ₪ שהציע המציע. לכאורה, ובהיבט של השאת התמורה, ייתכן שהיה מקום לשקול את טענת בעלי הדירה אלא שכמסתבר זה אינו השיקול היחיד. כך, ברע"א 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' ישראל גפני, פ"ד מא (3) 449 (1984) קבע בית המשפט כי: