פר"ק
בית המשפט המחוזי
|
12414-06-12
24/02/2015
|
בפני כבוד השופט:
אילן ש' שילה
|
- נגד - |
המבקשת:
רו"ח רוחמה סלמן (המנהלת המיוחדת) עו"ד הלל איש-שלום
|
המשיבים:
1. תדיראן טלקום (ת.ט.ל) ש.מ 2. המדען הראשי 3. כונס נכסים רשמי תל אביב
עו"ד רוני הירשנזון עו"ד יוסף שם טוב עו"ד קרן יוסט (דון יחיא)
|
החלטה |
1.איזיראן בע"מ, חברת תוכנה, תמיכה ושירותים בתחום התקשורת, שעסקה במחקר ופיתוח, קיבלה הטבות (מענקים) מן המדען הראשי במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: "המדען"), בגין תוכנית שאותה אישר למחקר ופיתוח, והכול לפי החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, תשמ"ד-1984 ("החוק"). החברה הגיעה למצב של חדלות פירעון, ולבקשתה נתתי צו להקפאת הליכים נגדה ומיניתי לה נאמנת (לאחר מכן, ביום 9.4.13, ניתן צו פירוק לחברה והנאמנת מונתה מנהלת מיוחדת). הנאמנת מכרה את הקניין הרוחני של החברה, נושא התוכנית שאושרה, לתדיראן טלקום (ת.ט.ל) ש"מ (להלן: "הרוכשת"). לצורך המכירה נזקקה הנאמנת לאישור המדען, אשר התנה מתן הסכמתו למכירה בכך שהרוכשת תשלם לאוצר המדינה תמלוגים ממכירות עתידיות של מוצרים שבהם תעשה שימוש בקניין הרוחני נושא התוכנית, בשיעור התחייבותה של החברה, דהיינו עד לסכום של 1,226,683 דולר.
הרוכשת התנגדה לדרישת המדען, ובעקבות זאת הסכימו הצדדים (הנאמנת, המדען והרוכשת) להפחית סכום של 600,000 ₪ מתמורת המכר שעל הרוכשת לשלם לנאמנת, באופן שהתמורה שתשלם הרוכשת לנאמנת תועמד על 2,800,000 ₪, והרוכשת היא שתשלם למדען או לנאמנה, לפי הוראת הנאמנה, את התמלוגים שיגיעו למדען (פר' עמ' 20). הצדדים הוסיפו והסכימו כי המדען נותן הסכמתו למכר, וכי יתרת התחייבות החברה כלפיו עומדת על הסכום דלעיל. זו לשון הוראת סעיף 5 בהסכם המכר:
"בנוסף על התמורה האמורה בסעיף ... לעיל, ישלם הקונה לנאמנה, או לפי הוראתה למדען הראשי, תמלוגים בשיעור 3.5% מהכנסות הקונה ו/או מי שירכוש את הממכר, מהטכנולוגיה הנמכרת בהסכם זה עד לתקרה של 1,228,000$"
אבהיר כי אין מדובר בחוב עבר שחבה החברה, אלא בהתחייבות שעשויה הייתה להתגבש אם וכאשר הייתה החברה עושה שימוש בקניין הרוחני במכירות של מוצרים. בענייננו, לטענת המדען, חייבת בכך הרוכשת, אם וכאשר תעשה שימוש בקניין הרוחני נושא התוכנית, וזאת מכוח הוראות החוק.
2. המחלוקת נושא החלטה זו עוסקת בשאלה אחת: האם קיימת חובה חוקית על הרוכשת לשלם את התמלוגים למדען, או שמא חובתה נובעת רק מהסכמתה שהובאה לעיל. לצורך הכרעה במחלוקת זו, יש לעמוד על הוראות החוק, באשר לחובה לשלם תמלוגים לאוצר המדינה, במקרה שבו התאגיד שקיבל הטבות על פי תכנית מאושרת נקלע למצב של חדלות פירעון, ומוכר את הקניין הרוחני נושא התוכנית לאחר.
ב"כ הרוכשת עמד על המחלוקת ואף הצביע על נפקותה לדינא. אלו דבריו:
"השאלה שנשאלת האם זה [החוק – אש"ש] חל רק על המפרק, או גם על מי שיבוא אחריו? שכן האמירה שנאמרת בסעיף היא גורפת ולא מתייחסת לזהות של מקבל ההכנסה אלא לעיתוי של קבלת ההכנסה, אז אפשר להבין שזה חל לנצח. אבל זה לא פותר את השאלה למה זה חל על מי שקונה מהמפרק? ... (פר' עמ' 29).
ובהמשך:
"אבל לא כתוב שאנחנו כפופים להוראות החוק. לא כתוב בסעיף 47 סיפא שהחובה להיות כפופים לחוק המו"פ חלה על מי שרוכש את הנכס מהמפרק. ...
אם בעוד שנה ננסה להשתמש בטכנולוגיה ומשקיעים הרבה כסף ולא מצליחים ומוכרים את זה לסין במיליון דולר, לפי שיטת ב"כ המדען הראשי כל הכסף יגיע אליו..זה ההבדל אם אני צריך לשלם תמלוגים לפי סעיף 47(ב) לבין הכפיפות לחוק המו"פ." (פר' עמ' 30).
המסגרת הנורמטיבית
3. החוק, כשמו כן הוא, נועד לעודד את המחקר והפיתוח בתעשייה, כדי לקדם את ההתפתחות הכלכלית בישראל. בסעיף 1 מציב החוק את מטרותיו, בין השאר, ליצור תשואה עודפת למשק, לפתח תעשייה עתירת מדע ולשפר את מאזן התשלומים של המדינה בדרך של יצור וייצוא של מוצרים עתירי מדע. לשם הגשמת מטרות החוק הוסמך המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר, בתפקידו כראש המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי, להעניק הטבות, בין השאר בדמות מענקים והלוואות ("ההטבות"), למי שתוכנית שהגיש למחקר ופיתוח אושרה בידי ועדת המחקר שבמינהל.