פר"ק 1218-98 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' קווי אשראי לישראל שירותיים פיננסיים ואח'

1.מונחת בפני בקשה מס' 104, אשר הועברה לטיפולי כרשמת, בה בקש המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת המפרקים לאשר תביעת חוב של מר סטימצקי (להלן: "סטימצקי") ולבטל את דחיית החוב של חב' בלומיס בע"מ (להלן: "בלומיס") – מחזיקי אג"חים, ולהתיר את הגשת הערעור אשר צורף לבקשה להארכת מועד. לגופו של עניין טוען המבקש בתמצית כי אישור תביעת החוב של סטימצקי נגוע בניגוד עניינים שכן מדובר בלקוח ותיק של משרד המפרקים. עוד נטען כי האישור הפסול של תביעת החוב של סטימצקי נוגע גם לביטול דחיית החוב של בלומיס, והכל כמפורט בנימוקי הערעור (שטרם הותרה הגשתו).

2.בבקשה להארכת מועד טוען המבקש כי הינו בעל מניות ונושה של החברה שבפירוק. לטענתו, ביום 9/6/14 הגישו המפרקים לבית המשפט את בקשה מס' 104, היא הבקשה לאשר את תביעות החוב של מחזיקי האג"חים. המבקש טוען כי נודע לו לראשונה על בקשה זו מתוך תכתובת ששלח המפרק ביום 3/11/14. המבקש מציין כי הכרעת החוב נשוא הבקשה מעולם לא הומצאה למבקש או לבא כוחו והוא ידע עליה לראשונה ביום 4/11/14. המבקש טוען כי למעשה אין צורך בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שכן בקשתו הוגשה ביום 1/12/14, תוך 30 יום מיום שנודע לו על ההכרעה, אולם הוא הגיש את בקשתו מטעמי זהירות בלבד.

3.המבקש טוען כאמור כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד (אם וככל שיש בה צורך); שסיכויי הערעור גבוהים; שעולה חשש ממשי למשוא פנים בהתנהלות המפרקים וכי יגרם לו נזק עצום אם לא יתאפשר לו להגיש את הערעור המבוקש ולפעול לבירורו.

4.המפרקים הגיבו לבקשה להארכת מועד וטענו כי הם מתקשים להשיב לבקשה שכן המבקש לא צירף את הצדדים הרלוונטים לבקשה והם סטימצקי ובלומיס. עוד טוענים המפרקים כי בקשתו של המבקש כוללת בליל הכפשות כנגד המפרקים, כי מדובר במבקש המגיש בקשות סרק בתיק וגורם לסרבול ההליכים. לבסוף מציינים המפרקים כי עצם הגשת הערעור מעלה שאלה בדבר זכאותו של המבקש לערער על החלטות המפרקים, מכיוון שככל הנראה לא יהיה בהחלטות אלו כדי להשפיע על זכותו כמשתתף.

5.המבקש הגיב לתגובת המפרקים וציין כי בבקשה להארכת מועד אין צורך בצירוף סטימצקי ובלומיס כמשיבים, ואלו יצורפו לערעור כמשיבים, אם וככל שתותר הגשתו. בעקבות תגובתה זו ניתנה החלטתי מיום 7/1/15 בה הצעתי לצדדים שתי חלופות: להסכים להארכת המועד ולפעול לצירופם של בלומיס וסטימצקי כמשיבים לערעור גופו, כשבערעור תלובן גם שאלת היריבות ומעמדו של המבקש להגיש ערעור; והשנייה, ובהעדר הסכמה לחלופה הראשונה, לברר כבר כעת את מעמדו של המבקש להגיש ערעור על החלטת המפרקים בנוגע לבלומיס וסטימצקי. המפרקים בחרו בחלופה השנייה ולפיכך הגישו את תגובותיהם הנוספות בהתאם.

6.המפרקים טענו כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד, שכן אין כל נימוק ענייני לעיכוב הרב בהגשת הבקשה. המפרקים טוענים כי אין כל מקור חוקי המחייב אותם להמציא את הכרעתם בתביעת החוב לידיו של המבקש; המפרקים טוענים שהמבקש ידע על ההחלטה מזה זמן רב, ובוודאי שידע על הקשר הנטען בין משרד המפרקים לגורמים שתביעתם אושרה עוד בשנת 2012 (ראו פרק א3 לתגובת המפרקים). לא זו אף זו, המפרקים טוענים כי המבקש היה מעורה בהליכים, היה נוכח בדיון שהתקיים ביום 5/12/13 שם כבר הודיעו המפרקים את עמדתם העקרונית לעניין תביעות החוב ובוודאי שאין לקבל את טענת המבקש לפיה למד על ההחלטות מהעיתון. מעבר לכך טוענים המפרקים שאיסוף חומר ומידע אינו מצדיק מתן אורכה למפרע.

7.מוסיפים המפרקים וטוענים כי המבקש הינו חסר תום לב בהגשת הבקשה, ומסתיר מבית המשפט שידע על הקשר הנטען למצער כבר בשנת 2012. המפרקים עומדים על דעתם שצירופם של בלומיס וסטימצקי נדרשת גם לשלב הבקשה להארכת מועד ושלמבקש אין מעמד בהגשת הערעור. המפרקים טוענים שהמבקש הינו נושה נדחה בחברה בפירוק ולאור סדר גודל החובות של החברות שבפירוק, האינטרס הכספי של המבקש כמשתתף הינו אפסי. עוד טוענים המפרקים שבכל מקרה המבקש לא יקבל כספים מהקופה שכן הוא גרם נזק לחברות. לבסוף מבקשים המפרקים כי אם יאריך בית המשפט את המועד להגשת ערעור, אזי יש מקום להורות על הפקדת ערובה ומפנים בעניין זה להחלטתו של כב' השופט אורנשטיין בעמ"ש (ת"א) 31734-03-13 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (12.5.14) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין וורלד קפיטל").

8.המבקש הגיב על בקשת המפרקים. לטענתו עולה מתגובה זו כי נשייתם של בלומיס וסטימצקי מהווה 35% מהנשייה הכוללת, ולפיכך יש משמעות רבה לערעור. המבקש חוזר על טענתו כי לא ידע על החלטת המפרקים אלא ביום 4/11/14; כי אין כל קשר לדיון בו נטל חלק ביום 5/12/13 להכרעת המפרקים שניתנה ביום 9/6/14; המבקש הודף את טענות חוסר תום הלב המיוחסות לו; המבקש חוזר על טענתו כי אין צורך בצירוף בלומיס וסטימצקי כמשיבים לבקשה זו; המבקש טוען כי הוא בעל אינטרס כלכלי, מכוח מעמדו כמשתתף. המבקש חולק על התחשיבים שהוצגו בבקשת המפרקים ועורך תחשיבים משלו (ראו סעיפים 85-90 לתגובתו), מהם עולה כי יוותרו כספים לחלוקה לנושים מסוגו, אם יתקבל הערעור. המבקש דוחה את הטענה כי גרם נזק לחברה ומבקש לחייב את המפרקים בהבטחת ערובה כתנאי להגשת ערעורו הוא.

9.הכנ"ר התבקש לתת את עמדתו לבקשה, והגיש אותה ביום 25/5/15. הכנ"ר מתייחס למעמדו של המבקש להגיש ערעור על הכרעות המפרקים ומוצא כי יש למבקש מעמד להגיש ערעור, מעצם היותו בעל מניות בחברה, וזאת מכוח סעיף 310 (ג) לפקודת החברות ותקנה 40 לתקנות הפירוק. הכנ"ר בוחן את הפסיקה הרלוונטית וטוען כי הוא עומד בתנאים אשר הוכרו בפסיקה המאפשרים לו להגיש ערעור. בעניין זה טוען הכנ"ר שאם תתקבלנה טענות המבקש בערעור אזי זכותו השיורית כבעל מניות עשויה להפוך לזכות ממשית ומשכך עשויה לצמוח לו תועלת מקבלת הבקשה. הכנ"ר סבור שבשלב זה אין מקום להיכנס לויכוח בדבר היקף הכספים שעשויים לעמוד לחלוקה.

10.לאחר שהכנ"ר מגיע למסקנה שיש למבקש מעמד בהגשת הבקשה, בוחן הוא האם יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי הכרעת המפרקים לא הומצאה לידי המבקש, וזה האחרון טען שנודע לו על ההכרעה רק ביום 4/11/14, אזי הכנ"ר סובר כי טרם חלף המועד החוקי להגשת הערעור ולכן לכאורה אין צורך בהארכת מועד. לחלופין, ואם נבחן את "כלל הידיעה", אזי יש מחלוקת האם ידע או היה על המבקש לדעת על ההכרעה במועד מוקדם יותר. על מנת לאזן בין האינטרסים השונים מציע הכנ"ר ליתן את הארכה המבוקשת תוך חיוב המבקש בהפקדת ערובה מתאימה, כפי שנדרש על ידי המפרקים.