אכן, קשה שלא לתמוה כיצד זה מתיימרות דולפין ו- IFISA, במסגרת מכתבן מיום 26.10.2015 (נספח 1 לבקשה), לפרש את הסייג להחלטתי מיום 20.10.2015, באופן שעומד בסתירה בכל הנוגע להיקף הסייג, שזו לשונו:
" ... ככל ש- IFISA אוחזת כיום במניות שנרכשו מבעלי מניות המיעוט במסגרת המסחר בבורסה, הרי שלגבי מניות אלה, ולגביהן בלבד, היא רשאית להשתתף כניצעת במסגרת הצעת הרכש. ברי לעומת זאת כי מניות שנרכשו על ידי דולפין בדרך זו מבעלי מניות המיעוט, ונותרו עדיין בחזקתה, אינן זכאיות להשתתף כניצעות במסגרת הצעת הרכש, שכן המציעה היא דולפין, ומי שמציע איננו יכול להיות גם ניצע. בכל הנוגע למניות של אדבפ שהגיעו לחזקתן של דולפין או של IFISA באמצעות הנפקת זכויות או מימוש זכויות, או באמצעות רכישה מאקסטרה, אין ולא יכולה להיות זכאות של IFISA להשתתף כניצעת בהצעת הרכש, משום שהדבר עומד בניגוד למצגים שהוצגו כלפי הנושים עובר לאישור ההסדר." (ס' 34 להחלטה. ההדגשה אינה במקור).
וראה גם תיאור תמציתי של הסייג בס' 37 לאותה החלטה:
" ... שהסעדים הללו לא יחולו לגבי מניות שנרכשו מבעלי מניות המיעוט במסגרת המסחר בבורסה ושהגיעו לחזקתה של IFISA."
מאידך, אין להתעלם מכך שבתשובתן לבקשת הבזיון, הודיעו דולפין ו- IFISA כי "שכל עוד פסק הדין לא בוטל הערעור [צ"ל: בערעור], המשיבות תפעלנה בהתאם לעקרונות שהותוו בו (מבלי לגרוע מטענות המשיבות בערעור)." (ס' 29 לתשובתן). כך גם אין להתעלם מהודעתן כי "ואין טענה שהמשיבות מכרו בבורסה מניות כמניות הזכאיות להשתתף בהצעות הרכש (ואכן, דולפין ואיפיסה כלל לא מכרו מניות בבורסה)" (ס' 25 לתשובתן). מכאן שדולפין ו- IFISA מצהירות, לפחות בהליך שלפניי, כי בכוונתן לכבד את ההחלטה מיום 20.10.2015 ולפעול על פיה.