פרשנות הסכמים כאשר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים שונה

1.         בפני תביעה שהיא תולדה של שטר חוב שהוגש לביצוע על ידי התובעת בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. 

            הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר (בש"א 1913/05), אשר התקבלה, וניתנה רשות להתגונן על ידי כב' הרשם מרדכי כדורי בהחלטתו מיום 21.4.05.

הרקע העובדתי

2.         התובעת הינה חברה המשווקת מוצרי צריכה שונים, ובמסגרת עסקיה מכרה מוצרים לחברת "סופר ברכת השם בע"מ" (להלן - החברה), שהפעילה, באמצעות הנתבעים, סופרמרקט בקרית גת.

            ביום 30.3.04 נחתם בין הצדדים הסכם להסדר חובה של החברה לתובעת (להלן - ההסכם הראשון).

            במועד עריכת ההסכם הראשון עמד חובה של החברה על סך של 104,580 ש"ח וסוכם כי חוב זה ישולם ב - 10 תשלומים חודשיים.

            במסגרת ההסכם הראשון, ניתנו לתובעת להבטחת פירעון החוב שיקים של החברה ואף שטר חוב חתום על ידי החברה והנתבעים גם יחד, כ"עושי השטר".

3.         משלא עמדה החברה בהתחייבויותיה לפי ההסכם הראשון והשיקים שנתנה על פיו חוללו, ומשפתח הנתבע מס' 2 עסק אחר באחד מסניפי החברה לשעבר - נתבקשה התובעת לקבוע הסדר תשלומים נוח יותר.

            ביום 21.6.04 נחתם בין הצדדים הסכם חדש (להלן - ההסכם השני).

            על פי ההסכם השני, סכום החוב הועמד על סך של 73,733 ש"ח, וזאת לאחר שהופחת סכום של 35,000 ש"ח ערבויות בנקאיות שחולטו. 

            סוכם כי החוב ישולם לתובעת בתשלומים חודשיים באופן מדורג, במשך תקופה של 24 חודשים.

            על ההסכם השני חתומה החברה בלבד ולא הנתבעים, ולא צורף אליו שטר חוב.  כמו כן, נמחקו ממנו הסעיפים המייחסים לנתבעים חבות אישית בשל חוב החברה.

השאלה שבמחלוקת

4.         השאלה שמתעוררת במקרה שלפנינו נוגעת לתוקפו של ההסכם הראשון לאחר חתימת ההסכם השני.  במלים אחרות, האם ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון וכתוצאה מכך אין לראות את הנתבעים, שלא חתמו על ההסכם השני, כחייבים באופן אישי את סכום החוב לתובעת, אלא את החברה בלבד.

טענות הצדדים לגבי השאלה שבמחלוקת

טענות הנתבעים

5.         הנתבעים טוענים, מטבע הדברים, כי ההסכם השני ביטל את ההסכם הראשון ואת כל ההסכמות על פיו, לרבות שטר החוב.

            הואיל ועל ההסכם השני חתומה החברה בלבד ולא הנתבעים, הרי שהחברה ורק היא חייבת בתשלום החוב לתובעת, ואין כל נפקות לשטר החוב שנחתם על ידי הנתבעים במסגרת ההסכם הראשון.

            לטענת הנתבעים, התובעת בחתימתה על ההסכם השני ובפריסת החוב מחדש, ובייחוד על ידי מחיקת הסעיפים בהסכם הראשון המתייחסים לחבות האישית של הנתבעים, הסכימה למעשה לוותר על חבותם זו של הנתבעים ולפטרם מערבותם לחוב החברה.   ויתור זה בא, לטענתם, על רקע מימוש הערבויות הבנקאיות לטובת התובעת, ויש בו כדי להפקיע את שטר החוב, גם אם מדובר בויתור שבעל פה.