פרשנות הסכם גירושין

הסכם הגירושין הקצרצר, שקבל תוקף פס"ד, בתאריך כ"א בשבט תשנ"ח. הסכם זה מכיל שורות ספורות בלבד, וזה כל מה שנאמר בו:

"מוסכם בין הצדדים:

- אחזקת הילדים ברשות הבעל.

חלוקת הרכוש כדלהלן:

- הדירה ברשות האשה.

- חובות הדירה באחריות הבעל, כולל הבנקים, בנק הפועלים ברמות ומזרחי.

- אין תביעת מזונות.

מפגש הילדים עם האשה עפ"י תיאום עם צד ג' (כגון סבתא)".

עד כאן ההסכם ה"טלגרפי" שבין הצדדים.

הצדדים התגרשו, ולאחר הגט מכרה האשה את הדירה לצד ג'. ביה"ד התחבט מאוד בפרשנות המשפט: "הדירה ברשות האשה", וקבע כי קנין הגוף נשאר לבעל, וקנין פירות בלבד ניתן לאשה. על כן, בשים לב לכתובה ולעסק שבועה, קבעו כי לאשה יש %70 ולבעל %30. שני הצדדים מערערים על כך.

אני מסכים עם ביה"ד האזורי שנוסח ההסכם בעייתי, והמונח "ברשות", יכול להתפרש כמתן רשות בלבד, ולא כקנין.

אי אפשר להתעלם מן העובדה שההסכם נערך ע"י הצדדים עצמם, שכפי הנראה, הם חסרי ידע משפטי. על כן, יש לפרשו בדרך שאדם מן השוק מפרש מושגים אלו, ולא בדרך של פרשנות משפטית.

למונח "רשות", יש במילון (מילון "ספיר" - המילון המעודכן ביותר כיום) 4 הגדרות: 1. היתר, רשיון הסכמה של הסמכות, כגון רשות כניסה. 2. זכות לחופש פעולה. ההיפך: חובה. 3. תחום בעלות, קנין. רשות היחיד ... רשות הרבים. 4. שם של סוג פיוט לשליח ציבור.

הגדרה מס' 4 לא שייכת לנדוננו. הגדרה מס' 1 היתה יכולה לבוא בחשבון, אילו היה הנוסח: "ניתנת רשות לאשה לשימוש בדירה". הנוסח: "הדירה ברשות האשה", אינו תואם להגדרה זו. הגדרה מס' 2: רשות - חובה, אינה שייכת לענינינו. הגדרה מס' 3: תחום בעלות, קנין-מתיישבת יפה: הדירה תהיה בתחום הבעלות של האשה.

אוסיף ואומר: אילו היתה הכוונה למתן רשות לאשה להשתמש בדירה, אזי היה צריך לציין במפורש, כי הבעלות על הדירה לא תשתנה, או להגביל את הבעלות לימי חייה של האשה, או לקבוע הגבלה של זמן, כגון: עד שתנשא לאחר. מתן רשות בלתי מוגבלת בזמן ובמקום, אינה מלמדת על הרשאה בלבד, אלא על הקנאה: "רשות - מלשון קנין".

נקודה נוספת: בפרוטוקול מיום כ"א בשבט תשנ"ח נאמר: "שני הצדדים מקבלים בקאג'ס על הסכם הגירושין". וזאת, לאחר שהאשה ויתרה על כתובתה בקנין. משמעות הדברים היא, כי בכל סעיפי ההסכם נעשה קנין, אין מקום לקנין בקביעת אחזקת הילדים. גם לא בענין המזונות - הילדים בידי הבעל.

חובות הדירה לבנקים שנטל הבעל על עצמו, אינם בני קנין. הבעל והאשה הם הלוים, הבנקים הם המלוים. הלוה אינו יכול להקנות את החוב ללוה השני, וזכותו של הבנק - הנושה להפרע משניהם. הקנין הממשי הוא רק לפי הדירה. מתן רשות למגורים, אינו מצריך קנין. רק הקנאת בעלות מחייבת קנין.

קיצורם של דברים: אני נוטה לקבל את פרשנות האשה, ולקבוע כי הבעל הקנה לה את חלקו בדירה.

(-)שלמה דיכובסקי