אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פרשנות הוראה בחוזה חכירה של קק"ל, העוסקת בחידוש החכירה בתום 49 השנים הראשונות

פרשנות הוראה בחוזה חכירה של קק"ל, העוסקת בחידוש החכירה בתום 49 השנים הראשונות

תאריך פרסום : 19/04/2009 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
6070-08-07
30/03/2009
בפני השופט:
מאיר יפרח

- נגד -
התובע:
1. עירית שפר
2. אהרון ברק
3. צבי גובר
4. יאיר מונדלק
5. יוסף סיני

הנתבע:
1. מינהל מקרקעי ישראל-מחוז מרכז
2. צופית- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
3. עמנואל קופר (דרכון ארה"ב 158218954)
4. יכין חברה חקלאית בע"מ

החלטה

פתח דבר

1.          מהי פרשנותו הראויה והנכונה של סעיף ג' לחוזה חכירה לדורות מיום 24.3.1939, שנקשר בין חברת קרן קיימת לישראל בע"מ (להלן גם: "קק"ל") לבין חירות אמריקה א' אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן, לפי העניין: "אגודת חירות אמריקה" או "האגודה")? זו השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו, ובה נעסוק. מפאת חשיבות הסעיף המדובר להמשך הדיון, להלן לשונו:

"סעיף ג': חידוש החכירה

1.    כתום תקופת החכירה לפי החוזה הנוכחי, או כתום החכירה לפי חוזה החכירה שיבוא במקום החוזה הנוכחי, תהא הזכות לחוכר לחדש את החכירה לתקופה חדשה של ארבעים ותשע שנים נוספות, על בסיס חוזה החכירה שיהיה נהוג אז לגבי חכירת אדמה מהקרן באזור כפר-סבא , אם החוכר יבקש על כך מהקרן שנה אחת או יותר לפני גמר תקופת החכירה לפי החוזה הנוכחי, או לפני גמר החכירה לפי חוזה החכירה שיבוא במקום החוזה הנוכחי.

2.    שמונה עשר חודש לפני גמר תקופת החכירה לפי החוזה הנוכחי, או לפני גמר החכירה לפי חוזה החכירה שיבוא במקום החוזה הנוכחי, מחויבת הקרן להודיע לחוכר, במכתב רשום בדואר, כי החוכר מחויב לפנות לקרן בכתב ולבקש על חידוש החכירה. קבלת הדואר על משלוח המכתב הרשום תשמש הוכחה כי הקרן מילאה את התחייבותה האמורה. אם במשך שישה חודשים מיום משלוח המכתב הרשום בדואר, כנזכר לעיל, לא יפנה החוכר לקרן בבקשה בכתב ע"ד חידוש החכירה- תהיה הזכות לקרן להחכיר את הנחלה לאחר, או להשתמש בנחלה לפי ראות עיניה הגמורה של הקרן. במקרה של איחור משלוח המכתב הרשום בדואר על ידי הקרן- ייחשב פרק זמן ששת החודשים הנזכרים לעיל, מיום משלוח המכתב, גם אם המכתב נשלח אחרי תקופת החכירה".

2.          כבר עתה ייאמר כי לאחר שמיעת חלק מראיות התובעים והנתבעת 2, הגיעו ב"כ התובעים, ב"כ הנתבע 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן גם: "המינהל"), וב"כ הנתבעת 2, צופית- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן, גם: "המושב" או "צופית") להסכמה דיונית, לפיה ההכרעה בתביעה לא תימצא בשלב זה במישור העובדתי (ראו עמ' 100-101 לפרוטוקול ישיבת 30.4.08). בהתאם להסכמה דיונית זו נדרש בית המשפט להכריע בשאלה מקדמית-משפטית שעניינה סוג חוזה החכירה לדורות האמור לחול ביחסים שבין התובעים לבין המינהל: האם יהא זה חוזה החכירה מיום 24.3.1939 או שמא החוזה החדש שצורף כנספח ה' לתצהיר הגב' שרה סימבול מטעם המינהל. בעקבות הסכמה זו הגישו בעלי הדין סיכומים בכתב.

3.          קריאת סיכומי בעלי הדין לימדה כי הצדדים כללו בהם ענייני עובדה אשר לא הוכחו בראיות. לפיכך, זומנו הצדדים לישיבה נוספת בה התבקשו ליתן הבהרות לגבי חומר הראיות שישמש מסד למתן החלטה. במהלך ישיבה זו (אשר קוימה ביום 12.3.09), חודדה ותוחמה ההסכמה הדיונית באופן שהוסכם כי המחלוקת בה עסקינן הינה "בשאלה משפטית גרידא שעניינה משמעותו של סעיף ג' לחוזה מיום 24.3.1939 וסעיף זה בלבד. ההכרעה בשאלה האמורה אינה חוסמת טענות אחרות שיש לצדדים". עולה, אם כן, כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לגבי פרשנותו של סעיף ג' לחוזה החכירה מיום 24.3.1939 (מוצג ת/1. להלן גם: "חוזה החכירה המקורי") תוכרע על-פי כללי פרשנות חוזים כפי שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון, בכפוף להסכמה הדיונית שהושגה.

4.          בהתאם למסגרת דיונית זו עליי להתעלם מחילוקי דעות בשאלות שבעובדה. כן עליי להתעלם מן הראיות שנשמעו והוצגו. יחד עם זאת, אינני רואה מנוס מלהציג מספר הנחות עובדה הצריכות לעניין, מבלי להכריע בשלב זה בדבר נכונותן או אי נכונותן:

(א)   חוזה החכירה המקורי חל ביחסי הצדדים.

(ב)    תקופת החכירה, לפי חוזה החכירה המקורי, תמה ביום 30.9.1980.

(ג)    תקופת חכירה נוספת של 49 שנים ראשיתה ביום 1.10.1980 ומועד סיומה הינו ביום 30.9.2029 (להלן: "תקופת החכירה הנוספת").  

(ד)    התובעים הפעילו ברירה לחידוש החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים רק ביום 28.9.2000, הוא מועד הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 2624/00). התובעים לא פעלו בהתאם לאמור בסעיף ג(1) לחוזה החכירה המקורי, לפיו בתום תקופת החכירה הקבועה בו, לחוכר תהא זכות לחדש את החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים "אם החוכר יבקש על כך מהקרן שנה אחת או יותר לפני גמר תקופת החכירה לפי החוזה הנוכחי, או לפני גמר החכירה לפי חוזה החכירה שיבוא במקום החוזה הנוכחי".

 (ה)  קק"ל (או המינהל הבא בנעליה) לא פעלו בהתאם לאמור בסעיף ג(2) לחוזה החכירה המקורי, לפיו שמונה עשר חודשים לפני גמר תקופת החכירה הקבועה בו, מחויב המחכיר להודיע לחוכר (אגודת חירות אמריקה), בדואר רשום, כי הוא מחויב לפנות אל המחכיר בכתב ולבקש את חידוש החכירה. 

(ו)    המקרקעין נשוא חוזה החכירה המקורי הם מקרקעין אשר ייעודם חקלאי. מקרקעין אלה מכונים חלקה ב' בנחלה. מונח זה לא נזכר בחוזה החכירה המקורי. הוא מופיע בהחלטה 279 של מועצת מקרקעי ישראל, מיום 29.5.1984, בה מוגדרת חלקה ב' בנחלה כ- "שטח קרקע בנחלה המשמש לחקלאות בלבד ומעובד על ידי המחזיק בנחלה". יצוין כי החלטה 279 בוטלה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל שמספרה 304.

5.          תקצר היריעה מלפרט את הסכסוך ארוך השנים שנתגלע בין בעלי הדין. תביעה זו הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עוד ביום 28.9.00 (ת"א 2624/00) והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007. במסגרת התביעה (המתוקנת) מבקשים התובעים להצהיר על שני אלה: ראשית, כי הם בעלי זכויות חכירה לדורות במקרקעין נשוא התביעה, כל אחד לפי חלקו, כמפורט במפת חלוקה לפי תב"ע (מוצג ת/19); שנית, כי המקרקעין נשוא התביעה אינם חלק ממקרקעי הנתבעים 2, 3 ו-4. בנוסף, עותרים התובעים למתן צו המורה למינהל לרשום את זכויות החכירה לדורות במקרקעין על שמם.

התובעת 1 מבססת את זכאותה להירשם כחוכרת לדורות של המקרקעין (לפי חלקה) על היותה יורשת של המנוח איתן שפר, אשר הינו יורש של אביו המנוח, מר יוסף שפיר, שהיה חבר באגודת חירות אמריקה. לפי הטענה, למר יוסף שפיר ז"ל הוקצו חלק מן ממקרקעי אגודת חירות אמריקה טרם חיסולה.

התובעים 2 עד 5 מבססים את זכאותם להירשם כחוכרים לדורות של המקרקעין (לפי חלקם) על היותם בנים ממשיכים במושב, אשר בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, שילמו בפועל עבור רכישת חלקם במקרקעי חירות אמריקה, על-פי החלטות האסיפה הכללית של המושב. 

6.          כאן המקום לציין כי הנתבעים 3 ו-4 לא הגישו כתבי הגנה מטעמם בגדרי התביעה. בא-כוח הנתבע 3 הצהיר לפרוטוקול כי הנתבע 3, מר עמנואל קופר, אינו מתנגד לסעדים המבוקשים בתביעה (עמ' 66 לפרוטוקול ישיבת 27.4.06). אשר לנתבעת 4, יכין חברה חקלאית בע"מ, קבע בית המשפט (כב' השופטת ר' משל-שהם) בהחלטתו מיום 14.9.06, כדלקמן:

"מאחר שהמשיבה [יכין חברה חקלאית בע"מ. מ' י'] בחרה שלא להתגונן בפני התביעה, זכאים המבקשים [התובעים. מ' י'] לפסק-דין לאחר שיוכיחו תביעתם. תוכן פסק הדין יקבע בתום ההליכים בתיקים שבכותרת (ובלבד שלא יחרוג מעילת התביעה המקורית).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ