פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' אלימלך(עציר) ואח'

החלטה (נאשם 1)

1.בפני בקשת הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, על פי סעיף 153 לחסד"פ.

2.אמנם הוראת סעיף החוק, כמו גם פסיקת בית המשפט העליון, מחייבת נימוקים מיוחדים שירשמו בכדי לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, גישתי היא כי יש לאפשר לנאשם באופן רחב לחזור בו מהודאה, שכן אינני חש נוח, כשופט, לגזור דינו של אדם שאינו מודה במיוחס לו ושלא הורשע לאחר ניהול פרשת ראיות.

3.אולם, החריג הברור והבולט, על פי פסיקת בית המשפט העליון, שאותה ציטט גם הסנגור בבקשתו, היא כאשר עולה בבירור כי הנימוקים לחזרה מהודאה אינם נימוקים כנים או חוסר הודאה מודעת ומושכלת, אלא נימוקים זרים לחלוטין שנוגעים, רובם ככולם, בגזר הדין הצפוי לנאשם.

4.מקרה זה הוא דוגמא מובהקת לחריג זה - רצונו של הנאשם לחזור בו מההודאה הוא אך ורק לאור גזר הדין שניתן לגבי הנאשם האחר ולאור שינוי מעמדו של נאשם זה ממשוחרר בקהילה, לעצור.

5.מתן האפשרות לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות אלו, שמה ללעג ולקלס את כל ההליך המשפטי, את כל המשמעות של הודאה בבית המשפט, ושל ייצוג נאשם על ידי סנגור.

6.מאחר והבקשה מעלה נימוקים לא מעטים, אתייחס לבקשה לגופה, על פי נימוקים אלה:

א.נושאים הנוגעים לסנגור או לכשל בייצוג:

אקדים ואומר כי גם במציאות הנוכחית, של ריבוי עורכי דין, ושל אדם לאדם זאב, הציפייה הבסיסית מסנגור שמגיש בקשה בשם לקוח, ובה הוא מעלה טענות חמורות ביותר כנגד עמיתו למקצוע, היא שיעביר את הבקשה לעמיתו למקצוע, כדי שיוכל להתייחס אליה. בוודאי שכך הם הדברים, כאשר הטענות נעדרות כל בסיס בחומר שבפני ומושתתות, רובן ככולן, על דברי הנאשם.

חומר חקירה - בבקשה מצוין כי הסנגור שייצג את הנאשם לא צילם ולא עיין בכל חומר החקירה. לאור אופן טיפול הסנגור בתיק, ההליכים הרבים שפעל בהם כדי לשחרר את הנאשם, ההליכים שבפני, לרבות התשובה לאישום בכתב מחודש דצמבר 2009, ודברי התובעת כי כל החומר צולם, וכי גם לאחר שהגיעו חומרים חדשים, עודכן הסנגור ושב ופנה למאשימה כדי לצלם את יתרת החומר, די כדי לדחות את טענה זו. מה עוד שעו"ד אבי כהן דוחה טענה זו מכל וכל, כך שמוטב לה לטענה שלא הייתה נטענת כלל.

זכות עיון - הטענה כי זכותו של הנאשם עצמו לעיין בכל חומר החקירה, אינה שנויה במחלוקת. עם זאת, אם עובדתית חפץ ובחר הנאשם לעיין בחומר, או נתן אמונו בסנגור והסתפק בחלק מהחומר או בהבהרות הסנגור, זה עניין לנאשם בלבד ואין לו דבר וחצי דבר לזכות העיון, שהיא בוודאי לא נפגעה ואין כל טענה שהנאשם חפץ לעיין בחומר והסנגור מנע זאת ממנו.

הקשר עם הסנגור - גם הטענה כי הקשר עם עו"ד אבי כהן לא היה תקין, וכי הוא לא הבין את משמעות ההליכים וההודאה, היא טענה שאינה מתיישבת לא עם דבריו של עו"ד אבי כהן, לא עם ההתנהלות בפני ולא עם חתימתו של הנאשם על נוסח הסדר הטיעון.

הודאה כנה ואמיתית - אוסיף ואציין כי כדבר שבשגרה, וכך היה גם במקרה זה, טרם הרשעת נאשם הנני מוודא עמו כי הוא אכן מבין ומודה ומעולם בכלל, ובתיק זה בפרט, לא לחצתי ו/או רמזתי לנאשם כלשהו כי עדיף לו להודות או כי מין הראוי שישקול את עמדתו, כחלק בסיסי מגישתי של תפקידו של בית משפט לעשות משפט, ולא להביא משפטים לידי גמר בהודאות דווקא.

הקראת כתב האישום - טענה נוספת שעלתה על ידי הסנגור היום היא ככתב האישום המתוקן לא הוקרא לנאשם. הוראת סעיף 143 לחסד"פ, מציינת כי כאשר הנאשם מיוצג על ידי סנגור, די בכך שהסנגור יצהיר והנאשם יאשר שהקריא לו את כתב האישום. כשמדובר בכתב אישום ארוך, מקיף אישומים רבים, ובנאשם דובר השפה העברית, הדעת נותנת כי יעיל והגיוני בהרבה לאפשר לנאשם עצמו לקרוא את כתב האישום, שאז קל יותר להבינו, מאשר להקריא לו. עו"ד אבי כהן ציין במפורש, וגם הנאשם אישר זאת, כי עותק כתב האישום המתוקן נמסר לנאשם וכפי שלא יכול סנגור לבדוק אם נאשם מקשיב כשהוא מקריא לו את כתב האישום, כך לא יכול סנגור לבדוק אם הנאשם קרא כל שורה ושורה בכתב האישום, וגם עניין זה הוא עניינו של הנאשם בלבד.

יתרה מכך, ציין עו"ד אבי כהן במפורש, ואישרה זאת המאשימה, כי הליכי המו"מ היו ארוכים, השתרעו על פני זמן, הביאו לתיקונים משמעותים בכתב האישום והכל בידיעתו של הנאשם.

ב.נוסח הכרעת הדין:

בבקשה נטען כי קיימת אי בהירות בהכרעת הדין בשל שוני בינה לבין כתב האישום. כמובן שיכולות ליפול טעויות בהכרעת הדין ועל כן, שבתי ובחנתי את טענות הסנגור. אין בטענות אלו דבר. הנאשם הורשע באופן מדויק בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן. כתב האישום המתוקן כלל 7 עבירות של גניבה מרכב, ולא 2 עבירות כטענת הסנגור. אמנם, בכתב האישום, נפלה טעות סופר בכך שהוראת החיקוק לגבי חלק מעבירות הגניבה מרכב, הייתה שגויה (413ג' במקום 413ד') וטעות זו תוקנה בהכרעת הדין, אולם לא זו בלבד שהעובדות בכל אחד ואחד מהאישומים מדויקות ומדברות על גניבה מרכב, ולא רק שבסופו של כל אישום נערך סיכום של העובדות לגבי גניבה מרכב, אלא שגם בהוראות החיקוק עצמן, לבד מהוראת מספר הסעיף, כתובה ההוראה כ"גניבה מרכב". הטענה כי הנאשם הוטעה מכיוון שהמספר עצמו בחלק מהאישומים היה שגוי, היא טענה מגוחכת ואבסורדית.

עוד טען הסנגור כי הנאשם הורשע ב-7 עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא, למרות שכתב האישום מייחס לו 8 עבירות מסוג זה. בדיקה בפעם השלישית והרביעית של כתב האישום מלמדת כי הוא כולל רק 7 עבירות ולא 8 כטענת הסנגור.

ג.שינוי מצב לרעה:

חלק ניכר מהבקשה מתייחס לכך שהנאשם מבקש לחזור בו מהודאתו טרם גזר הדין. כך, שהדבר נובע מטעמים כנים ולא מתוך הבנה כי הוא צפוי לעונש חמור מכפי שסבר מלכתחילה. לאור הדברים שצוינו ברישא להחלטה זו, המדובר בטענה מיתממת. גזר דינו של האחר ניתן, ובוודאי שברור לנאשם – בשינויים המחויבים כמובן – שיש באותו גזר דין בעניינו של האחר, כדי ללמד על טווח ענישה צפוי.