פסק דין
השופטת א' הלמן
1.המשיב מרצה מאסרו השלישי לתקופה של ארבע שנים, בגין עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, קשר לפשע, הדחה בחקירה, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט ומשיכת שיק ללא כיסוי.
בעברו ריצה המשיב שתי תקופות מאסר, בגין עבירות מרמה, רכוש והריגה (עבירת תעבורה). מן המאסר הראשון שנגזר עליו בשנת 1978, זכה המשיב לשחרור מוקדם.
עברו הפלילי של המשיב כולל 16 הרשעות, בעיקר בעבירות רכוש ומרמה.
2.ביום 14/07/11 נעתרה ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק"), לבקשת המשיב והורתה על שחרורו המוקדם.
3.כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו, במסגרתה מבקשת העותרת לקבוע, כי שחרורו של המשיב, בנסיבות המפורטות בעתירה, ובראי סעיף 9 לחוק, לוקה בחוסר סבירות, שבעטיו מתבקש בית המשפט לבטלה.
4.טיעוני העותרת בתמצית הינם, כי ההחלטה לא לוקחת בחשבון את המידע החסוי שהוצג לעיון הוועדה, דו"חות המשמעת המעידים על התנהגות שלילית של המשיב במהלך מאסרו ואת דו"ח גורמי הטיפול המלמד, כי המשיב לא עבר הליך טיפולי משמעותי בכלא.
לטענת העותרת, התוכנית השיקומית שהוכנה עבור המשיב, לא כוללת תוכנית תעסוקה ומשך הפיקוח המוצע בה הוא שנה בלבד, בזמן שמשך הרישיון של המשיב הוא שנה ו-4 חודשים.
5.מנגד, מבקש ב"כ המשיב לדחות את העתירה, בטענה כי החלטת הוועדה הינה במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. ב"כ המשיב מציין, כי עניינו של המשיב הובא בעבר בפני וועדת השחרורים ביום 21/09/10 ובקשתו נדחתה, אך בשל כך שלא היה בידו להציע תוכנית רש"א, בעוד לקראת הדיון בועדה האחרונה, הצטייד המשיב בתוכנית רש"א שתנאיה הניחו את דעתה של הועדה.
המשיב מפנה לדו"ח הסוציאלי ולתוכנית רש"א שהונחה הפעם בפני הוועדה, ומבקש לסמוך על נימוקי החלטתה, הועדה, כך לעמדתו, שקלה את כל השיקולים הדרושים לעניין, לרבות התנהגותו של המשיב במהלך ריצוי מאסרו והשינוי הממשי שחל עם הכנת תוכנית רש"א, תוכנית זו, לטענתו, כוללת היבט תעסוקתי, בניגוד לטענת העותרת. יתר שילובו של המשיב במסגרת תעסוקתית, תאפשר לו, לטענתו, לשלם את הקנס והפיצויים שהוטלו עליו.
באשר להיבט הטיפולי מציין ב"כ המשיב, כי מרשו שולב במהלך מאסרו במספר קורסים. בנוסף, נטען כי המשיב לא הפר את האמון שניתן בו כאשר יצא לחופשות במהלך מאסרו.
6.לאחר שעיינו בהחלטת וועדת השחרורים, בעתירה ובתגובה שנתקבלה עליה, וכן בתיק הוועדה ושקלנו טיעוני הצדדים בפנינו, שוכנענו כי החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות ואין מנוס מלהתערב בה.
שיקולי וועדת השחרורים בדונה בבקשת אסיר לשחרור מוקדם מפורטים בסעיף 9 לחוק, בגדרם היא נדרשת לבחון את מידת הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, את סיכויי שיקומו ואת התנהגותו בכלא, וזאת, בין היתר, על פי רשימת הקריטריונים המפורטת בסעיף זה.
8.הועדה התרשמה, כי המשיב לוקח אחריות למעשיו, מביע חרטה ומוטיבציה "מילולית" לערוך שינוי בחייו. על רקע זה, העריכה הועדה כי תוכנית רש"א, הינה תוכנית הולמת המאפשרת שחרורו המוקדם של המשיב. בתוכנית שהוכנה למשיב על ידי רש"א, ראתה הועדה נתון המהווה שינוי משמעותי, לעומת מצבו של המשיב בעת שעניינו נדון בועדה הקודמת והמצדיק כי הפעם תענה בקשתו לשחרור מוקדם בחיוב.
מהחלטת הוועדה עולה, עם זאת, כי לא ניתן בה משקל למכלול השיקולים הרלבנטיים, הועדה התמקדה בשינוי שחל עם הגשת תוכנית רש"א, מבלי לבחון את מידת הסיכון הנשקף משחרורו המוקדם של המשיב, בהתחשב ביתר הנתונים אליהם התייחסה ועדת השחרורים שדנה בעניינו בעבר, כמו היותו עבריין רצידיביסט בתחום עבירות ההונאה והמרמה, שלא עבר טיפול משמעותי בכלא, שעשוי היה להפחית ממסוכנותו.
9.מן ההיבט הטיפולי, לא חל כל שינוי במצבו של המשיב. על פי דו"ח גורמי הטיפול, לא עבר המשיב תהליך טיפולי משמעותי בכלא, טיפול, אשר להערכת גורמי הטיפול היה עשוי לתרום ולסייע בהבנת המניעים לביצוע העבירות ולשינוי באורחות חייו של המשיב.
10.המשיב מרצה מאסרו הנוכחי בגין סדרה של עבירות חמורות, שביצע יחד עם מי שהייתה באותה עת בת זוגו, לאחר שהקימו חברה, באמצעותה, הונו ספקי סחורות ושירותים. המשיב, שהציג עצמו כמנכ"ל החברה הצליח בדרכי רמיה להוציא מאת המתלוננים כספים בסכום כולל של כ-1,366,000 ₪. סדרת העבירות החמורה שביצע המשיב בשיטתיות ובתחכום, ואשר הביאו למאסרו הנוכחי, כמו גם עבירות הרכוש והמרמה הרבות שביצע בעברו, מעידות על הסיכון הרב הנשקף משחרורו, כל עוד לא עבר תהליך טיפולי ממשי. בהינתן האמור לעיל, לא מצאנו כיצד עמד המשיב בנטל המוטל עליו לשכנע כי הוא ראוי לשחרור מוקדם וכי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור, בפרט שתוכנית השיקום שהציע, בחסות רש"א איננה מבטיחה פיקוח הולם או טיפול משמעותי יותר מזה שעבר בין כתלי הכלא וספק אם שילובו בתפקיד עוזר חשב בחברה, (שאישור על נכונותה להעסיק את המשיב הוצג לנו במהלך הדיון), הינו ראוי כשלב ראשון בהליך שיקומו, נוכח טיב העבירות בהן היה מעורב.
עוד נציין, כי אין שוני מהותי בין התוכנית שהוכנה למשיב על ידי רש"א לעומת התוכנית הפרטית שהוצעה בעבר, ואשר כללה שיחות שבועיות פרטניות והעסקה על ידי אותה חברה.
12.הועדה לא נתנה דעתה גם לכך שהתנהגותו של המשיב בכלא איננה תקינה, כפי שניתן ללמוד מדו"חות המשמעת ומן המידע המודיעיני. שיקול זה, כשלעצמו בהתחשב בטיב הפרות המשמעת ובהיקפן, לא היה עומד למשיב למכשול (כפי שקבעה גם הוועדה שדנה בעניינו ב 21.9.10), אולם, מדובר בשיקול נוסף שהיה על הועדה להביא בין שיקוליה, והמטים את הכף לקבלת העתירה. לכך נוסיף, כי עד כה לא שילם המשיב למתלוננים דבר על חשבון הפיצויים בהם חויב, אף שהיה עליו לשלמם בתוך 90 יום מגזר הדין וחרף העובדה שמדובר בפיצוי מועט (350,000 ₪), מתוך סכום הגזילה שעמד, כאמור, על למעלה ממיליון ושלוש מאות אלף ₪. עבור הקנס שילם המשיב סך של 7,000 ₪ בלבד (מתוך 70,000 ₪), וזאת לאחר שפנה לבית שמשפט לפריסת הקנס לתשלומים.