פרקליטות מחוז מרכז נ' גואטה

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו ביצוע עבירה של החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לצורכי מסחר לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב -1972. על פי עובדות כתב האישום, חברת "Louis Vitton" הינה בעלת סימני מסחר רשומים : 113355, 113357, 113359, 172977, 178005, 178008 ו- 178013. בנוסף, חברת "Billabong" הינה בעלת סימני מסחר רשומים כדלקמן: 65220 ו-65283. בתאריך 13.10.10 בדוכן בשוק הנייד בעיר רמלה, החזיק הנאשם, לשם מסחר, מוצרים שלא יוצרו ע"י בעלות סימני המסחר הנ"ל, אך נשאו את סימנן המסחרי, כדלקמן:

א. 31 ארנקים אשר נושאים את סימנה המסחרי של חברת "Billabong"

ב. 48 צעיפים אשר נושאים את סימנה המסחרי של חברת "Louis Vitton"

2.הנאשם כפר בכתב האישום ונשמעו הראיות בתיק. בתום פרשת התביעה, ובטרם שהמאשימה הצהירה "אלו עדיי", המאשימה ביקשה לתקן את כתב האישום מאחר וסימני המסחר שנוגעים לחברת "Louis Vitton" ומספריהם נרשמו בכתב האישום היו שגויים והמספרים שנרשמו מתייחסים למוצרי עור ולא לצעיפים. המאשימה ביקשה לתקן את כתב האישום כך שמספרי סימני המסחר הנוגעים ל-"Louis Vitton" ונרשמו בכתב האישום יתוקנו למספרים הנכונים ואשר מתייחסים לצעיפים.

3.ב"כ הנאשם מתנגד לתיקון וטוען כי התנהל משא ומתן בין המאשימה לבין הנאשם בניסיון להגיע להסדר טיעון בתיק והטעות לגבי מספרי סימני המסחר גולתה ע"י ההגנה למאשימה במהלך ניהול המשא ומתן. המאשימה לא הבחינה בטעות ולמעשה ביקשה את התיקון רק בעקבות כך שהצדדים לא הגיעו להסדר טיעון. בנסיבות אלה, הנאשם טוען שעומדת לו טענה של הגנה מן הצדק שמחייבת את ביטול כתב האישום כנגדו, וזאת מטעמים של הגינות משפטית.

4.סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון יעשה בכתב האישום או ירשם בפרוטוקול."

(ההדגשה לא במקור)

5.המבחן המנחה אם להיעתר לבקשה של המאשימה לתקן את כתב האישום לאחר תחילת המשפט הוא האם ניתנה לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן" כנגד התיקון המבוקש. ככל שהתיקון עלול לקפח את הגנתו של הנאשם, אזי בית המשפט לא יתיר את התיקון. ככל שאין התיקון פוגע בהגנתו של הנאשם בית המשפט יטה להיעתר לבקשה לתקן את כתב האישום (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק שני, כרך א', תשס"ט –2009) עמ' 948 – 950). הביטוי "הזדמנות סבירה להתגונן" שבסעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי יש לפרשו בצורה דומה לביטוי מקביל לו שנמצא בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי שעניינו סמכותו של בית המשפט להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מהעובדות שהוכחו בפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן" (ע"פ 5019/09 חליווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.8.13) פסקאות 24 – 27 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר).

6.הגנה מן הצדק הינה טענה מקדמית שמטרתה להביא לבטלותו של כתב אישום משיקולים של צדק והגינות משפטית (ראו סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)). יהיו מקרים שבהם מידת הפגיעה בעקרונות של הגינות משפטית וצדק לא תוביל לבטלותו של כתב האישום, מאחר ואינה בעוצמה המספקת על מנת להגיע לתוצאה קיצונית מעין זו. עם זאת, עצם הפגיעה בזכויות דיוניות של נאשם עשויה להוביל, במקרים מתאימים, להקלה בעונשו (ראו למשל: ע"פ 5019/09 חליווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.8.13) פסקאות 67 – 72 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר; ע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.2.10) פסקאות 44 – 45 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל).

7.במקרה שבפני, לא התרשמתי כי תיקון כתב האישום יש בו בכדי לפגוע בהגנתו של הנאשם והנאשם עדיין יוכל להתגונן כנגד התיקון המבוקש במסגרת פרשת ההגנה. בנוסף, מקרה זה אינו מסוג המקרים שיש להשתמש בסנקציה החריגה והקיצונית של ביטול כתב האישום. עם זאת, סבורני שניתן להסתפק בהקלה בעונשו של הנאשם במידה ויורשע. קבלת הטענה של הגנה מן הצדק שתהיה רלבנטית לשלב גזירת הדין, הכל כמובן במידה ויורשע בדין, מבוססת על השילוב שבין שני הרכיבים הבאים:

א.עיתוי הבקשה לתיקון כתב האישום - תיק זה נפתח בבית המשפט בחודש אוגוסט 2011 והבקשה מטעם המאשימה לתיקון כתב האישום עלתה רק בדצמבר 2013, היינו לאחר חלוף שנתיים וארבעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום ולאחר שהמאשימה הביאה את כל העדים מטעמה שנרשמו ברשימת עדי התביעה בכתב האישום.

ב.מקור המידע שהביא לבקשה לתיקון כתב האישום - העובדה שנוהל משא ומתן בין הצדדים והנאשם עצמו היה הגורם שהפנה את תשומת לב המאשימה במהלך המשא ומתן לשגגה שנפלה מטעמה, הינה בגדר נתון בעל משקל נכבד בקבלת הטענה בדבר הגנה מן הצדק ב-"מתכונתה המרוככת", קרי, כטענה שתהיה רלבנטית בעת גזירת הדין. יודגש כי הנאשם היה יכול להמתין עם הטענה שלא הוכח מהם סימני המסחר הרלבנטיים לצעיפים לאחר שהמאשימה תכריז "אלו עדי" ולטעון ש-"אין להשיב לאשמה" בנוגע לצעיפי Louis Vitton. לחילופין, הנאשם היה יכול לחכות עם הטענה ולטעון אותה בשלב הסיכומים בתום פרשת ההגנה. העובדה שהנאשם גילה את המידע האמור למאשימה במהלך המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, ובדרך זו איבד "כלי מגן" חשוב, לא יכולה להיות בעוכריו באופן מלא. יש לאזן את העובדה שהמאשימה עשתה שימוש במידע חיוני זה על ידי פנייה לבית המשפט לתקן את כתב האישום, וזאת לאחר שהמשא ומתן לא הבשיל לכדי הסדר טיעון, על ידי קבלת טענתו להגנה מן הצדק בשלב גזירת הדין, הכל כמובן אם יורשע בדין. בעיני, הדבר מתחייב משיקולים של הגינות משפטית.

8.שיעור ההפחתה בעונש שלו יזכה הנאשם יקבע במסגרת גזר הדין, הכל, כאמור, רק אם יורשע בדין. ברי, שבשלב זה, כאשר פרשת ההגנה טרם נשמעה, לנאשם עומדת זכות החפות באופן מלא.

9.לפיכך, הנני מתיר למאשימה לתקן את כתב האישום כמבוקש. המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן לבית המשפט במעמד הדיון ביום 31.12.13.

10.קבעתי דיון ליום 31.12.13 לשימוע החלטה, אך מאחר וההחלטה מוכנה המזכירות תשלח אותה לבאי כוח הצדדים. במועד זה יתייצבו באי כוח הצדדים והנאשם לצורך תיאום מועד דיון לסיום פרשת תביעה ופרשת הגנה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ד, 20 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.