פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' פרוש שיר ישוב

החלטה

1.ע"פ כתב האישום בתאריך 25.6.12 עת שנהגה הנאשמת ברכבה והגיעה לצומת עם כביש 4 לא צייתה לתמרור "תן זכות קדימה" שהיה בכיוון נסיעתה ונכנסה לצומת תוך כוונה לפנות שמאלה וחסמה דרכו של אופנוע שבלם, החליק ופגע ברכב הנאשמת.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח.

הוראות החיקוק על פיהן מואשמת הנאשמת הן: גרימת מוות ברשלנות, אי מתן זכות קדימה ופנייה שלא בבטחה.

המבקשת עותרת לפסול את המשיבה מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים.

2.ב"כ המבקשת, מפרטת בטיעוניה , שהמשיבה היתה פסולה מנהלית מיום 25.6.12 ועד ליום 25.9.12וכי כתב האישום הוגש בתאריך 29.5.13 בצירוף הבקשה לפסול את המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים. בנסיבות אלו נטען כי אין מדובר בשיהוי משמעותי.

באשר לנסיבות התאונה נטען כי הנסיבות עדיין מצביעות על מסוכנות גבוהה באשר להמשך נהיגתה, שכן, רשלנותה גבוהה ביותר בשל כך שלא הבחינה כלל באופנוע המתקרב לצומת.

בנסיבות העניין גם אם למשיבה אין הרשעות קודמות מן הראוי לפסול אותה עד תום ההליכים.

3.ב"כ המשיבה בטיעוניו, מודה בקיום ראיות לכאורה לצורך הדיון בבקשה לפסילה עד תום ההליכים. מאידך, הוא מעלה טענות באשר לשיהוי הרב בהגשת הבקשה שכן הוגשה כ- 8 חודשים לאחר תום תקופת הפסילה המנהלית. ב"כ המשיבה הגיש פסיקה לגבי השיהוי ומשמעות שיהוי זה על ההחלטה בבקשה לפסילה עד תום ההליכים.

מעבר לכך, הוא מדגיש שהמשיבה נוהגת כ – 13 שנה ואין לה הרשעות מכל סוג שהוא ובכלל זה בעבירות קלות. כן מפרט ב"כ המשיבה את נסיבותיה האישיות כאשר הינה אם ל – 4 ילדים, בעלה רופא, ונעדר מהבית שעות רבות ומכל מקום בנסיבות העניין אין מדובר בנהגת שהמשך נהיגתה מהווה סכנה לביטחון הציבור.

4.כאמור, אין ב"כ המשיבה חולק על קיום ראיות לכאורה לאשמת המשיבה וטענותיו מתייחסות לעניין השיהוי ולעניין מסוכנות המשיבה.

5.סעיף 64 ב' לפקודת התעבורה קובע שאם הוגש כתב אישום כנגד בעל רישיון נהיגה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, יורה ביהמ"ש על פסילת הנהג עד תום ההליכים המשפטיים.

ע"פ סעיף (ב) לאותו סעיף נקבע שביהמ"ש רשאי שלא לפסול נאשם עד תום ההליכים אם שוכנע, מנימוקים שיפרט, שאין בהמשך נהיגת הנהג משום סכנה לציבור.

משמעות התיקון היא שכיום, בדרך כלל, די בעובדה שאדם גרם, לכאורה, לתאונת דרכים בה קופחו חיי אדם כדי ללמד שהמשך נהיגתו מסכנת את שלום הציבור. והאם הנהג יכול להפריך חזקה זו.

6.באשר לעניין השיהוי בהגשת כתב האישום והבקשה.

אכן נקבע לא פעם שהתנהלות התביעה עד להגשת כתב אישום עשויה להוות אינדיקציה לרמת מסוכנות נאשם אך יחד עם זאת נקבע שעניין השיהוי הוא רק אחד מהשיקולים לעניין קביעת מסוכנות הנהג ולהחלטה בשאלה האם מן הראוי לפסול נאשם עד תום ההליכים, ומכל מקום אין מדובר בשיקול מכריע.

במקרה זה, המדובר בשיהוי של כ – 8 חודשים מאז תום הפסילה המנהלית וגם אם אכן מדובר בשיהוי, סבור אני שאין מדובר בשיהוי בלתי סביר כאשר מדובר בחקירה של תאונה קטלנית אשר מחייבת חקירה ממצה ולעיתים ארוכה.

בבש"פ 2327/08 קובע כב' השופט דנציגר שאכן שיהוי משפיע לעיתים על כך שהמבקשת אינה סבורה כי נשקפת סכנה מהמשך נהיגת הנהג אך יש משקל לפרק הזמן שחלף בלא שהוגש כתב אישום וככל שחולפים חודשים רבים יותר כך מתעצמת החזקה שאין המאשימה צופה סיכון בהמשך נהיגת הנאשם.

במקרה שבפניי, כאמור, סבור אני שאין מדובר בשיהוי משמעותי אשר מצביע על התעצמות המסקנה האמורה.

7.באשר לנסיבות התאונה, אכן מדובר בנסיבות שאין להקל בהן ראש שכן לכאורה המשיבה לא צייתה לתמרור "תן זכות קדימה", נכנסה לצומת עם כביש 4 וחסמה נתיב נסיעת רוכב האופנוע שכנראה לא הבחינה בו. בנסיבות אלה הנסיבות מצביעות על רשלנות ברמה המצדיקה קביעה שאכן בשל הנסיבות קיימת מסוכנות בהמשך נהיגת המשיבה.