פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' לב

החלטה

1.המדובר בבקשה לפסילת המשיב מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים.

ע"פ כתב האישום, בתאריך 23.3.11 נהג הנאשם בג'יפ שברולט ברח' ארלוזרוב בחדרה לכיוון מזרח. בהגיע הנאשם מול בית מס' 12, איבד שליטה על הרכב, סטה מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה, שם הלכו 2 הולכות רגל ופגע באחת מהן (המנוחה) בעוצמה והעיף אותה למרחק של כ – 150 מטר תוך שהוא גם גורם לעקירת הספסל בסמוך לו עמדה המנוחה.

למרות הפגיעה במנוחה, המשיך בנסיעה על המדרכה, ובסוף ירד ממנה וחזר שמאלה לכביש ורק לאחר כ -40 מטר נעצר.

כתוצאה מהפגיעה נגרם מותה של המנוחה.

הוראות החיקוק על פיהן הואשם הנאשם הן: גרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב, נהיגה במהירות בלתי סבירה וגרימת נזק.

2.ב"כ המבקשת מציינת בטיעוניה שהנאשם נפסל ל – 90 יום ביום 23.3.11 וכתב אישום הוגש בתאריך 28.11.12. המשיב נוהג משנת 1999 ולחובתו הרשעות בעבירות שונות כמו נהיגה באור אדום, אי ציות לתמרור עצור וכד'.

בהמשך היא מבהירה, שכיום די בעובדה שהנאשם גרם לתאונת דרכים בה קופחו חיי אדם כדי ללמד על המסוכנות בהמשך נהיגתו ועל הנאשם (המשיב) להפריך את חזקה זו. לטענתה, נסיבות התאונה עצמה מצביעות על המסוכנות שכן עלה על המדרכה שם פגע בהולכת רגל ואף פגע בספסל וגרם להרס של אותו ספסל. המשיב לא בלם עובר לתאונה, אף לא בזמן עלייתו על המדרכה ואף לאחר מכן.

באשר לגרסת הנאשם, על פיה, הגיע רכב ממול שסטה לעברו (שמאלה) המדובר בגרסה כבושה שניתנה רק לאחר שדיבר עם עורך דין ולא נאמרה מיד לאחר התאונה. טענה זו גם נשללה ע"י בתה של המנוחה.

באשר לשיהוי בהגשת כתב האישום, נטען ששיהוי זה רק אחד מהשיקולים ולא השיקול המכריע וגם אם היה שיהוי, הרי עניין זה נדחה מול המסוכנות הרבה של המשיב.

3.ב"כ המשיב בטיעוניו לבקשה, מעלה טענות לגבי עוצמת הראיות באשר לנסיבות התאונה וטוען שאין מדובר ברשלנות אלא פעולה מתוך "אינסטינקט טבעי".

באשר למסוכנות נטען שהנאשם נוהג שנים רבות והרשעתו האחרונה מלפני כ- 10 שנים ומאז אין לו כל הרשעות נוספות. לדבריו, נסיבות התאונה והן הרשעותיו הקודמות מפריכות את המסוכנות.

באשר לשיהוי נטען שמדובר בשיהוי ארוך אשר מצביע על כך שאף המאשימה סברה שאין מסוכנות בהמשך נהיגתו, כל שכן כאשר מדובר בשיהוי של כ -17 חודשים.

כן הוא מציין שמדובר בנאשם בן 67 הנוהג כ- 30 שנה ועל כן מתבקש ביהמ"ש לדחות את הבקשה.

4.סעיף 84 ב' לפקודת התעבורה קובע שאם הוגש כתב אישום כנגד בעל רשיון נהיגה בעבירה של גרימת מוות יורה בית המשפט על פסילתו מלנהוג עד תום ההליכים.

על פי סעיף (ב) לאותו סעיף, נקבע שבית המשפט רשאי שלא לפסול נאשם עד תום ההליכים אם שוכנע מנימוקים שיפרט שאין בנהיגת המשיב משום סכנה לציבור.

משמעות התיקון היא שכיום, בדרך כלל, די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים בה קופחו חיי אדם כדי ללמד שהמשך נהיגתו מסכנת את שלום הציבור.

מאידך, הנאשם יכול להפריך חזקה זו.

5.באשר לשאלת קיום ראיות לכאורה, הרי למעשה אין מחלוקת על כך שרכבו של הנאשם היה תקין עובר לתאונה וכי עלה על המדרכה מסיבה זו או אחרת ופגע בהולכת הרגל ובספסל.

טענתו היחידה והעיקרית של המשיב לעניין אירוע התאונה הוא שהגיע רכב מולו אשר סטה לעבר נתיב נסיעתו ואז נבהל וסטה ימינה למדרכה ואירעה התאונה. לטענתו סטיית המשיב ימינה נבעה מ"אינסטינקט טבעי".