פרקליטות המדינה, מחלקה כללית נ' קלקודה

גזר דין

1.הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מתוכנית מתאר בקרקע חקלאית לפי סעיפים 145, 156(א), 204(א)(ג), 208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם החזיק לכל הפחות מיום 19.12.06 בכפר טרומן מבנה בשטח של כ-80 מ"ר המשמש כמסגרייה וכן החזיק במבנה נוסף בשטח של כ-30 מ"ר המשמש כמחסן כלים. על פי תוכנית בת תוקף החלה על המקרקעין שעליהם עומדים המבנים הנ"ל, מש"מ/30, שאושרה למתן תוקף ב-11.5.87 וכן תוכנית מספר גז/1/40 שאושרה למתן תוקף ב-12.5.83, ייעודם של המקרקעין הנ"ל הינו חקלאי.

2.הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה יינתן צו הפסקת שימוש כנגד הנאשם לגבי המבנים נשוא כתב האישום ואשר יכנס לתוקף ביום 16.11.13. בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמה כי יוטלו על הנאשם קנס כספי וכן התחייבות כספית, כאשר גובה הקנס וגובה ההתחייבות הכספית הושארו לשיקול דעתו של בית משפט. הצדדים הסכימו ביניהם כי כל אחד מהם יגיש את טיעוניו לעונש בכתב וניתנה החלטה בהתאם שאימצה את הסכמת הצדדים.

3.באת כוח המאשימה טענה כי השימוש החורג במקרקעין נמשך כמעט 7 שנים וכי היתה התמשכות של ההליכים מטעם הנאשם בשל דחיות רבות שנעשו על ידו בתיק זה בעוד שבמהלך כל התקופה הנאשם המשיך בביצוע העבירה שבה הורשע. כמו כן, טענה כי מתחם הקנס ההולם נע בין 40 ל-80 אלף שקל וכי במקרה דנן יש להטיל על הנאשם קנס בסך של 50,000 ₪.

4.בא כוח הנאשם הפנה לבעיותיו הכלכליות של הנאשם, לרבות נטילת הלוואות בשל קשיים כספיים אליהם נקלע עסקו של הנאשם וצבירתם של חובות כספיים רבים. יתר על כן, אשתו של הנאשם פוטרה מעבודתה כך שנטל פרנסת שלושת ילדיו של הנאשם נופל על כתפיו באופן בלעדי ועל כן עתר להטלת קנס כספי מינימאלי.

דיון והכרעה

5.הכלל הוא שתחילה מקבלים היתר ורק לאחר מכן פועלים על פי ההיתר, זאת בין אם מדובר בבניה על פני מקרקעין ובין אם מדובר בשימוש במקרקעין לייעוד כזה או אחר (רע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א יפו נ' מוסא דכה [פורסם בנבו], ניתן ביום 22.11.09, פסקאות ט"ז עד כ לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין). כמו כן, העבירה שבה הורשעו הנאשמים של שימוש במקרקעין בניגוד להיתר או תוכנית היא עבירה נמשכת (רע"פ 8986/06 סוזה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.2.07, ע"י כבוד השופט ג'ובראן). ללמדך, כי ישנה משמעות לאורך תקופת השימוש לעניין העונש.

6.סעיף 204(א) ו-(ג) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, שבו הורשע הנאשם, קובע כדלקמן:

"204(א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר, ושביצוע העבירה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו – קנס , מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת – קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו – קנס , מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת – קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".

7.הסמכות להטלת קנס "נוסף" לכל יום שבו נמשכת העבירה, מופיעה בסעיף 61(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ואשר לפיו ניתן להשית קנס בסך של 1400 ₪ עבור כל יום שבו נמשכה העבירה. עבירות התכנון והבניה אוצרות בחובן אלמנט של רווח כלכלי ומכאן ההיגיון בהטלת קנס יומי במקרים שבהם מדובר בעבירה נמשכת על מנת להרתיע את הציבור ועל מנת ליטול מהנאשם את הרווח הכלכלי שצמח לו מביצוע העבירה על ידי פגיעה משמעותית בכיסו. הוראה נוספת שהינה רלוונטית לענייננו היא סעיף 63(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 הקובע כדלקמן:

"בשל עבירה שמתכוון בה הנאשם לגרום נזק ממון לאחר או להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי ארבעה משויים של הנזק שנגרם או של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם".

9.ברע"פ 4679/10 שמשון נ' עיריית ת"א יפו [פורסם בנבו], ניתן ביום 1.8.11, נקבע כי ניתן להחיל את סעיף 63(א) לחוק העונשין על עבירות לפי חוק התכנון והבניה (פסקה 13 לפסק דינו של כבוד השופט דנצינגר). כמו כן נקבע כי טובת ההנאה ממנה נגזר שיעורו המקסימאלי של הקנס שניתן להשית לפי סעיף 63(א) לחוק העונשין, היא טובת ההנאה שהושגה בפועל על ידי הנאשמים השונים מביצוע העבירה. במקרה שבפני לא הוכח מה היא טובת ההנאה שהושגה בפועל מביצוע העבירה.

10.בעת קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לקחת בחשבון את "מידת האשם" של הנאשם בעת ביצוע העבירות וכן את "מידת הנזק" שנגרם מהעבירות שביצע (ראו סעיף 40ט(א)(2)(3)(4) לחוק העונשין תשל"ז - 1977). מידת האשם ומידת הנזק יוכרעו במקרה שבפני על פי הפרמטרים שלהלן:

הנזק שנגרם לציבור משימוש במקרקעין ללא היתר למטרות מסחריות והערך החברתי המוגן בדבר שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים אשר נפגעו עקב ביצוע העבירה (ראו סעיפים 40ג(א) ו-40ט(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין תשל"ז 1977). על תפקידם של דיני התכנון והבניה בשמירה על הטבע, איכות הסביבה ואיכות החיים המסופקת לתושבים ראו עע"מ 10277/06 חברת פנינת אילת בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון והבניה מחוז הדרום [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.9.10, פסקה 12 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל.

גודל השטח שבו נעשה השימוש ואורך התקופה שבה בוצע השימוש. לגבי הקביעה שיש לתת משקל להיקף השימוש ואורך התקופה שבה נמשך השימוש בעת מתן גזר הדין, ראו רע"פ 8701/08 מלכה וונש נ' הועדה המקומית תכנון ובניה לודים [פורסם בנבו] ניתן ביום 3.6.09 ע"י כבוד השופט ג'ובראן, עמוד 7 להחלטה.

11.בפסיקתו של בית המשפט העליון שדנה בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, היה מדובר בשימוש בהיקף נרחב וכן קיימות עבירות נלוות נוספות שאינן רלוונטיות למקרה שבפני. ראו למשל: רע"פ 8701/08 מלכה וונש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון והבניה לודים [פורסם בנבו] ניתן ביום 3.6.09; רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין [פורסם בנבו] ניתן ביום 9.6.09; רע"פ 1417/12 אחוזת הברון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.6.12; רע"פ 4380/12 מנשה אביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.7.12.

12.כמו כן, מן הראוי להתייחס לגזרי דין שניתנו באזור כפר טרומן בעניינם של נאשמים אחרים בשלושה תיקים אחרים ואשר ביצעו עבירה דומה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מתוכנית מתאר, שהינה התוכנית הרלוונטית בכתב האישום שבפני. שלושת התיקים הללו הינם רלוונטיים לענייננו, בעת קביעת גובה הקנס שיושת על הנאשמים, בשינויים המחויבים לגבי גודל השטח, אורך תקופת השימוש, והנסיבות האישיות של כל נאשם ונאשם. גזרי הדין שניתנו בכפר טרומן הינם רלוונטיים לענייננו וזאת על מנת לנסות לשמור על אחידות בענישה בין נאשמים שונים באותו אזור שביצעו עבירות זהות.

לגבי ת"פ 12975-03-10

13.נאשמים 3 ו-4 (חברת ל.ס.י.ת סוכנויות בע"מ ומר אליעזר ניר בהתאמה) הינם חברה בע"מ ומנהלה שהחזיקו בשטח של כ-590 מ"ר ובמבנה המשמש כמשרד ומחסן לציוד מחודש מרץ 2009. נאשמים אלה נדונו בפני ביום 2.12.12 במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה למלוא רכיבי הענישה בתיק. נאשם 4 סבל מבעיות רפואיות שונות עם חובות משמעותיים ללשכות ההוצאה לפועל והפסיק את הפעילות במקום לפני למעלה משנתיים. בהסכמת הצדדים, על נאשמת 3 שפעילותה הופסקה והיתה בהליכי פירוק הוטל קנס בסך של שקל אחד ולנאשם 4 קנס בסך של 10,000 ₪ שישולם ב-20 תשלומים.