פרצילינה נ' שאול ואח'

פסק דין

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבותיה של תאונת דרכים, שאירעה בתאריך 28.1.2013 במחלף בר אילן, בסמוך למקום שבו מתחבר כביש 471 ("כביש מכבית") עם דרך מס' 4 ("כביש גהה"). בתאונה זו פגע, ועל כך אין חולק, נתבע 1 באופנועו מאחור בחלקו הימני של הפגוש האחורי במכונית הנתבע.

מהות הפגיעה, לעצמה, אינה מאפשרת להכריע בין גרסאותיהם הנוגדות של הצדדים. לטענת התובע, הוא נסע במכוניתו בנתיב הימני ביותר, ומאחוריו – כפי הנראה בשול הדרך או בסמוך לו – רָכַב נתבע 1 על אופנועו. התובע נאלץ לבלום בלימת-פתע בשל כלי-רכב, אשר בעודו מנסה לעקוף סטה מן השמאל לעבר מסלול נסיעתו של התובע. הנתבע לא שמר מרחק וברשלנותו לא הספיק לבלום. טענת הנתבע, מנגד, היא כי בשל אירוע העקיפה סטה התובע במכוניתו מן הנתיב, שלשמאל הנתיב אשר בו רכב הנתבע, ולפיכך הוא שאחראי להתנגשות.

בין שתי הגרסאות אני מעדיף את זו של התובע, ולכך מספר טעמים. שמעתי את דבריו של התובע באולם הדיונים, לרבות את תשובותיו לחקירה בידי נציגה של נתבעת 2, ואלה הותירו בי רושם של דברים כנים, מהימנים ועקביים. התובע הטעים כי בשום שלב הוא לא סטה מנתיבו. ממילא, לא היה לו לאן לסטות היות שנסע בנתיב הימני ביותר: "נסעתי במסלול הימני, איפה שהייתי צריך לנסוע, ואז ניסה לעקוף אותי רכב מצד שמאל, אז עצרתי בצד. לשאלת בית המשפט אם הייתי בנתיב נסיעה או בשוליים, אני משיב שנסעתי ישר במקום שאני צריך לנסוע כדי לרדת לדרך השלום... נסעתי במסלול שלי, ונסעתי כפי שצריך, וכשהיא עקפה אותי, עצרתי, אפילו לא עברתי את השול, נשארתי בתחום של המסלול שלי" (פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 22-20; בעמ' 3, ש' 24-23). ואילו האופנוע, הוסיף התובע ותיאר, "נסע בכלל מעבר לשוליים... לדעתי, הרכב של הנתבע נסע בשוליים" (בעמ' 2, ש' 18; 23). לתיאור זה נמצא חיזוק דווקא בתיאורו של נתבע 1. לפי דבריו, דומה כי הוא עצמו נסע קרוב לשולי הכביש, אם לא בהם ממש: "נסעתי במסלול הימני באופנוע. שני הרכבים היו משמאלי נאבקו להיכנס לנתיב אחד. אחד מהרכבים שהיה משמאלי סטה. מדובר ברכב התובע. הוא... סטה לכיוון שול הדרך, כשאני הייתי מימינו..." (עמ' 2, ש' 10-7). מעוצמת ההתנגשות, תאר הנתבע, "כמעט עפתי מהגשר לכיוון כביש מס 4 למטה" (עמ' 2, ש' 11), וענין זה מעיד על המרחק הקצר, שנותר בין מקום נסיעתו לבין קצהו הימני הגשר.

אני מוצא את הנתבע אחראי לאי-שמירתו של מרחק, שיאפשר בלימה אפילו עצר כלי-הרכב שלפניו בנתיב (תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). הוא נושא אפוא באחריות לתאונה.

על שיעור הנזק שבתאונה לא נמצאו הנתבעים חולקים וממילא נתמך זה בחוות-דעתו של שמאי מטעם התובע, שלא נתערערה. על סכום הטרחה וההוצאות, שביקש התובע כי ייפסק לזכותו והוא סביר בהתחשב בצורך לפנות לבית-משפט זה, אוסיף את שמתחייב עקב הגשתו של כתב-ההגנה באיחור, תוך התעלמות מהחלטתי שמתאריך 3.6.2013. בסך הכל ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לידי התובע סך של 7,500 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים מהיום. איחור בתשלום יוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשתה של התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקיו של פסק-דין זה לידי הצדדים ללא דיחוי. לכל אחד מאלה עומדת זכותו לפנות, בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (פגרת בית-המשפט אינה נמנית) לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.