פרץ(פורמלי) ואח' נ' רביבו ואח'

החלטה

ביום 22.8.06 פתח אחיו של התובע, באמצעות בא כוחו הנתבע 2, בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק דין כספי שניתן נגד התובע.

ביום 17.9.06 התובע מכר לנתבעת בית מגורים שהיה בבעלותו לפי הסכם מכר מיום 17.9.06.

בחודש נובמבר 2006 הוטל צו עיקול על זכויות התובע בבית המגורים.

הנתבע 2 מפנה בכתב הגנתו לכך כי קיים גם הסכם מכר שנחתם בין התובע לנתבעת נושא תאריך יום 16.7.07.

ביום 30.3.08 מינה ראש ההוצל"פ את הנתבע 2 ככונס נכסים על בית המגורים.

במצב הדברים שנוצר, דן ראש ההוצל"פ בשאלת תוקפו ואופן ביצועו של הסכם המכר.

במסגרת זו, הגיעו כונס הנכסים והנתבעת להסכמה, לפיה תשלם הנתבעת סך של 90,000 דולר לשם השלמת ביצוע עסקת רכישת הדירה ובתמורה, יוסר העיקול ויבוטל צו כינוס הנכסים על בית המגורים.

ראש ההוצל"פ אישר את ההסכם האמור ובהתאם לכך את העברת הזכויות בנכס לנתבעת.

עם זאת, לעניין חיובה של הנתבעת בריבית על הסכום ששולם, הבהיר ראש ההוצל"פ כי עניין זה נתון לתביעת התובע (החייב) נגד הנתבעת (הקונה) ואין הוא מכריע בו.

התובע ערער על החלטתו של ראש ההוצל"פ לבית משפט לענייני משפחה. במסגרת הערעור טען התובע, כי לא ראוי היה לאשר את המכירה והעברת הזכויות לטובת הנתבעת בבית המגורים, מבלי להתנות זאת בתשלום הערך הריאלי של התמורה שנותרה לתשלום.

התובע טוען בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, כי על הנתבעת לשלם סכומים נוספים בגין רכישת בית המגורים, לרבות פיצוי בגין הפרת ההסכם מצידה.

בהקשר זה עותר התובע גם למתן סעד הצהרתי לגבי פרשנות הסכם המכר בכל הנוגע להצמדת התמורה לשער הדולר.

עוד טוען התובע, כי אילו הנתבע 2 היה פועל לגביית מלוא החוב מהנתבעת, במועד מוקדם יותר, הרי שחובו בתיק ההוצל"פ היה קטן.

עוד מבקש התובע כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי לגבי הסכם שנחתם בינו לבין אחיו (נספח ב' לכתב התביעה). הואיל ומדובר בהסכם בין אחים, הרי שלבית משפט זה אין הסמכות לדון בהסכם האמור, אלא בית משפט לענייני משפחה, ולפיכך יובהר, כי התביעה המתייחסת להסכם האמור וכל עניין הנוגע למערכת היחסים והתחשבנות עם האח, נדחית מחמת חוסר סמכות.

בנוסף, התובע עותר להכריז כי ההסכם שנחתם בין הנתבע 2 לנתבעת, בטל ואינו מחייב אותו, וכן ביקש למנוע רישום זכויות הנתבעת בבית המגורים.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה טענה, כי התובע הפר את הסכם המכר וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים.

לאחר הגשת התובענה, נמשכו ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ וכן במסגרת הערעור שהוגש על ידי התובע על החלטות ראש ההוצל"פ.

בשלב מסוים, ובהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, נרשמו הזכויות בבית המגורים על שמה של הנתבעת. לפיכך, הסעד המבוקש בדבר מניעת רישום הזכויות, הפך לבלתי רלבנטי.

ביום 2.8.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כבוד סגנית הנשיא השופטת נילי מימון) בערעור על החלטות ראש ההוצל"פ לעניין אישור ההסכם והעברת הזכויות בבית המגורים לנתבעת.