פרץ נ' א.ח.י ניהול מסעדות 2010 בע"מ

פסק דין

רקע וצדדים

1.הנתבעת היא חברה שבבעלותה מועדון דאנס בר סאות ביץ' בראשון לציון (להלן: "המועדון"), התובע הינו D.J. - נותן שירותי מוזיקה.

2.לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים, בהתקשרות שנעשתה באמצעות גורם שלישי – יחצ"ני המסיבות במועדון הנתבעת (להלן: "היחצנים") – כי הוא ייתן שירותי מוזיקה באירועים במועדון, וכי יקבל 600 ₪ + מע"מ עבור כל אירוע, וכן ישולם לו תשלום חדפעמי בגין השכרת ציוד, בסך 300 ₪ + מע"מ.

התובע טען כי לא שולם לו שכר עבור שלושה אירועים במחצית הראשונה של חודש יולי 2012 והשכרת הציוד – סך כולל של 2,436 ₪, חרף העובדה שמסר חשבונית לנתבעת בגין התשלום המגיע לו. לטענתו, הנתבעת לא שילמה בהתאם למוסכם והפנתה אותו לקבלת השכר מהיחצנים, למרות שהסיכום היה כי הנתבעת משלמת לו עבור עבודתו.

3.הנתבעת טענה כי מעולם לא הזמינה את התובע לבצע עבורה עבודה ולא היה בינם כל קשר. לטענת הנתבעת, ההסכם היחיד שלה היה עם היחצנים, ולהם שילמה את כל אשר התחייבה – וכי באם היחצנים התקשרו בהסכם עם התובע, עליהם לשלם את שכרו.

4.בדיון שנערך, התובע הגיש המחאה שניתנה לו ע"י הנתבעת עבור חודש אוגוסט כראיה לכך שהנתבעת היא זו אשר שילמה לו ישירות את שכרו, וזה לא התקבל באמצעות היחצנים. התובע הגיש תמונות מעמוד הפייסבוק שנושא את שם המועדון, אשר צולמו בחודש יולי 2012 בהן הוא מצולם בעמדת התקליטן בתאריכים המצוינים בכתב התביעה.

לאחר הדיון ובהתאם לרשות שניתנה לו, הגיש התובע חשבונית המתייחסת לעבודתו בשלושה מועדים במחצית השניה של חודש יולי 2012 עבורה שולם לו בהמחאה שצורפה אף היא, וכן צירף את החשבונית שמסר לנתבעת עבור 4 אירועים בחודש אוגוסט, אשר השכר בגינם שולם לו בהמחאה שהוגשה במהלך הדיון (ת/1).

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

6.ברגיל, נטל השכנוע מוטל על התובע שהוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו לשכנע את בית המשפט בשיעור של 51% כי גרסתו עדיפה על גרסת הנתבע. במקרה דנן, אני קובעת כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת:

ראשית, התמונות ת/2 יש בהן כדי להעיד כי התובע אכן עבד באירועים שהתקיימו במועדון בתאריכים הנטענים.

שנית, העובדה שהנתבעת שילמה לתובע את הסכום המדוייק שנרשם בחשבוניות שהוציא לה, עבור מתן שירותי מוסיקה במועדון הן במחצית השניה של חודש יולי והן בחודש אוגוסט, בתשלום ישירות אליו ובהמחאה של המועדון, תומכת בעמדת התובע כי הנתבעת היתה האחראית לבצע את התשלום עבור עבודתו.

שלישית, בית המשפט העליון קבע את ההלכה לפיה "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד(4) 595, 602 [1990]).

לפיכך, העובדה שהיחצנים (או למצער אחד מהם) לא הובאו לעדות – ואף לא הוגשה נגדם הודעה לצד שלישי - פוגעת בגרסת הנתבע כי שילם להם עבור עבודתו של התובע.

בהעדר עדות שיש בה כדי לסתור את התמונות ת/2 המעידות על היותו של הנתבע במועדון בתאריכים נשוא התביעה, אני מקבלת את עדותו בעניין זה.

7.ככל שאין בידי הנתבעת את החשבונית המקורית עבור התשלום נשוא התביעה, אין מניעה כי תפנה לתובע בבקשה לקבל עותק "מתאים למקור" של החשבונית, לצרכי הנהלת החשבונות שלה.

סוף דבר

8.  התביעה מתקבלת. 

לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך החוב ליום מתן פסק הדין ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 2,850 ₪.