פרץ נ' נחום

החלטה

התובע, עו"ד במקצועו, אוחז בידו שיק בסך 3,500 ₪ אשר משך הנתבע ומסר לידו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק נמסר במסגרת התקשרות שהתקשרו הצדדים, בהסכם לייצוג משפטי.

לפי טענת הנתבע, שאיננה עומדת במחלוקת, הגיע אל התובע למרות שלא הייתה להם היכרות קודמת ובאמצעות חיפוש באינטרנט.

אין מחלוקת שהצדדים נפגשו ביום 01.12.2010, אז ביקש הנתבע מהתובע לייצגו בעניין תיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד הנתבע על ידי בנק הפועלים.

הסכם שכר הטרחה נערך ונכתב על ידי התובע בו ביום, והנתבע חתם עליו (נספח א' לבקשה).

בהסכם נכתב כי מהות הטיפול היא ניסיון להשיג הסכם פשרה עם הזוכה בתיק ההוצל"פ. כן נכתב כי אין התחייבות מצד התובע להשיג תוצאה כלשהי.

שכר הטרחה בגין הטיפול הועמד על סך של 4,000 ₪, כאשר 500 ₪ מהם שולמו על ידי הנתבע במזומן, עם חתימת הסכם שכר הטרחה.

עוד סוכם כי ישולם לתובע סכום בשיעור 20% + מע"מ מגובה ההפרש שבין החוב לסכום הפשרה.

אין חולק כי ביום 02.12.2010, קרי, יום אחד לאחר הפגישה האמורה, שלח הנתבע לתובע מכתב בדואר אלקטרוני (נספח ב' לבקשה), שבו ביקש מהתובע להפסיק את הטיפול ולהשיב לו את השיק דנא.

בתצהירו טען כי ביום משלוח המכתב האמור, הצליח להגיע להסדר פשרה עם ב"כ בנק הפועלים, באמצעות הוריו שעמדו בקשר רציף עם ב"כ בנק הפועלים.

עוד טען הנתבע, כי אחד התנאים המהותיים ביותר בהתקשרות עם התובע, היה דרישתו כי התובע יודיע לאלתר לב"כ בנק הפועלים, כי הנתבע מיוצג על ידו. לשיטתו, התובע לא פעל בהתאם לתנאי האמור, ולפיכך הפר את הסכם שכר הטרחה הפרה יסודית, שהצדיקה את ביטול ההסכם.

בחקירתו הנגדית ציין כי פנה מספר פעמים לתובע טלפונית, אך האחרון דחה אותו ב"לך ושוב" ולא הודיע לו אם אמנם פנה לב"כ בנק הפועלים.

אין מחלוקת שהנתבע הסכים שהמקדמה, ע"ס 500 ₪ בגין שכר הטרחה, תוותר בידי התובע.

אין מחלוקת כי התנאי האמור איננו כתוב בהסכם שכר הטרחה.

התובע עומד על קבלת מלוא שכר טרחתו בהתאם להוראת הסכם שכר הטרחה, לפיה התשלומים אינם מותנים בדבר. לשיטתו של התובע, אין בידי הנתבע כל הגנה, ולו לכאורה, שכן הונה אותו כשדרש לבטל את הייצוג מן הטעם ששכר שירותים של עו"ד אחר (שורה 4 למכתב נספח ב'), כאשר למעשה עולה, שהסיבה האמיתית לביטול ההסכם היא השגת הפשרה עם בנק הפועלים באמצעות הוריו.

זאת ועוד, טוען התובע, כי הנתבע לא ביטל את ההתקשרות כדין, משום שלא התריע בפניו קודם לכן ולא נתן לו את ההזדמנות לתקן את ההפרה לכאורה.

זאת, מעבר להתכחשות הכללית של התובע בדבר התנאי עליו סומך הנתבע.

שקלתי את טענות הצדדים, את האמור בתצהיר ואת חקירתו הנגדית של הנתבע ובאתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הבקשה וליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, גם בהתעלם מיתר נספחי הבקשה, הכוללים תיעוד של דין ודברים שהוחלפו בין הצדדים ומדברים בעד עצמם.

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 קובע בסעיף 39 כדלקמן: