פרץ נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית.

2.ביום 19.01.2014, החליט רפ"ק משה זמדוקב (להלן: "הקצין הפוסל") לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום בפסילה מנהלית, לאחר ששוכנע כי קיים יסוד סביר להאשים את המבקש בעבירה חמורה של נהיגה בכביש אדום בהיותו תחת השפעת אלכוהול, בשל כך שסירב להיבדק בדיקת נשיפה על פי דרישת שוטר.

3.המבקש עתר לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליו. אין ראיות לכאורה לכך שביצע עבירה כלשהי על פי פקודת התעבורה, ואין כל מסוכנות בהמשך נהיגתו. לטענתו, לא נהג תחת השפעת אלכוהול. הוא מעשן שנים רבות וסובל מאי ספיקת ריאה, ולכן יכולת הנשיפה שלו אינה גבוהה. הוא לא הצליח לבצע את בדיקת הנשיפון והינשוף, למרות שניסה מספר רב של פעמים. בנוסף, נערכה לו מאפיינים, בה לא נמצאו סימני שכרות. הוא ביקש מהשוטר לבצע בדיקת דם ו/או שתן, כדי להוכיח כי לא שתה אלכוהול, אולם נענה בשלילה. המבקש ציין, כי הוא עובד כטכנאי ראשי במפעל "לוריאל ישראל" ונקרא מידי לילה למפעל. מאחר והינו המפרנס היחיד במשפחתו, ורישיון הנהיגה נחוץ לו על מנת שיוכל להמשיך לעבוד. משכך, הוא מבקש כי רשיונו יוחזר לו.

4.ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. טענה לחומרתה של העבירה ולקיומן של ראיות לכאורה, והצהירה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הקצין הפוסל. ב"כ המשיבה טענה, כי המבקש נהג בשכרות וסירב לבדיקת ינשוף ולבדיקת הנשיפון; המכשיר היה תקין בעת הבדיקות; העובדה כי המבקש ניסה לנשוף מספר רב של פעמים אינה מעידה על קיומה של בעיה אצל המבקש, כטענתו, שלא גובתה באסמכתאות. השוטרים הריחו ריח חזק של אלכוהול מפיו של המבקש, והופעתו היתה מרושלת. המבקש נוהג משנת 1990 ולחובתו 11 הרשעות קודמות, ומסוכנותו נלמדת מחומרת העבירה המיוחסת לו ומעברו.

5.התנאים להפעלת הסמכות לפסילה מנהלית תלויים בשני מרכיבים: האחד, מרכיב הראיות לכאורה, המבקש לבחון האם קימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהג עבר עבירה המופיעה ברשימת העבירות המצדיקות פסילה מנהלית. המרכיב השני עניינו בשאלה האם קיימת מסוכנות לצבור בהמשך נהיגתו של הנהג בכביש. עיקרו של תנאי זה בכך שהוא משתית את הפסילה המנהלית על שיקול של מניעת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנהג, ואין הוא סממן של ענישה בטרם משפט (ראה לעניין זה - פסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' גולדברג) בבש"פ 1661/91 צישינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3)145).

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שלפני, לא שוכנעתי, כי מתקיימות הנסיבות אשר מצדיקות את קיצור תקופת הפסילה.

מעיון בדו"ח פעולה מס' 054330, עולה כי רכב המבקש נעצר לבדיקה אקראית. בתשובה לשאלה האם שתה אלכוהול ענה המבקש כי לא שתה. המבקש אמר כי הוא נוטל תרופת אנטיביוטיקה לשיניים. למבקש נערכה בדיקת מאפיינים בה לא נמצאו סימני שכרות, פרט לריח אלכוהול חזק שנדף מפיו. המבקש לא נשף כראוי, ולכן לא ביצע בדיקת נשיפון. רס"ל חתוקאי ציין, כי מהתרשמותו "לא ניתן לקבוע" אם המבקש נראה תחת השפעת אלכוהול.

למבקש הוסברה משמעות הסירוב לבצע בדיקת נשיפה.

7.על פי "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף", בוצעה בדיקת ינשוף בשעה 02:30 אחרי שרס"ל חתוקאי וידא, כי מרגע שעוכב המבקש ועד לבדיקה הוא לא שתה, לא אכל ולא הקיא וחלפו מעת שעוכב עד לבדיקה לפחות 15 דקות , והמבקש לא עישן 5 דקות, נעשה שימוש בפיה חדשה, נערך כיול למכשיר כנדרש, לא היה ניתן להשלים את הבדיקה שכן המבקש "לא הצליח לנשוף כלל. לא בנשיפון ולא בינשוף".

מעיון בתוצאות בדיקות הנשיפה הרבות שנערכו למבקש עולה, כי הניסיונות הניבו תוצאה סופית של "נפח נשימה לא מספיק".

8.מאחורי פסילה מנהלית עומד הרציונאל של מניעת הישנות מקרה דומה ועל מנת שלא לאפשר לנהג לחזור לסורו ולנהוג בהיותו, לכאורה, תחת השפעת אלכוהול.

9.בבש"פ 6812/07 לירן ברק נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 5.09.2007) נקבע, כי "סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק. העורר טוען כי לא כך הדבר, הואיל ומחלת האסטמה ממנה הוא סובל היא שגרמה לכשלון הבדיקה. דומה כי הטענות בדבר מחלתו של העורר, השפעתה על יכולת הנשיפה שלו והמסמכים שצירף בעניין, ראוי להן שיתבררו בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומקן."

בשלב זה לא ברור מה היה הגורם לכישלון המבקש בביצוע בדיקת הנשיפה, ואם יש לראות בכישלון כסירוב, אולם המבקש לא המציא כל סיכום מידע רפואי מקופת חולים, התומך בטענתו בדבר אי ספיקת ריאה, בשימוע שנערך לו ביום 19.01.2014.

10.בשלב דיוני מקדמי זה, בית המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה בלבד, ואינו נדרש להכריע בין גרסאות הצדדים ולקבוע ממצאי מהימנות.

11.השאלה שלפני הינה האם יש יסוד להחלטת הקצין הפוסל. בהחלטה זו, רשאי הקצין הפוסל להתחשב בכל הראיות שלפניו, כמפורט לעיל. מעיון בחומר החקירה עולה, כי בנסיבות שלפני עורר ריח האלכוהול החזק שנדף מפיו של המבקש חשד לנהיגה בשכרות, המצדיקה ביצוע בדיקת נשיפה, אותה לא ביצע המבקש. יש במתואר במזכר וברישומי רס"ל חתוקאי תשתית מספקת לחשש, כי המבקש הכשיל את בדיקת הנשיפה, דהיינו נשף אויר בכמות שאינה מספקת.

12.למבקש מיוחסת עבירה, חמורה כשלעצמה, המעידה, לכאורה על מסוכנותו.

מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש עולה, כי למבקש 11 הרשעות קודמות, האחרונה בשנת 2005, כאשר אף לא אחת מהן בגין נהיגה בשכרות. עם זאת, כאמור, נדף מפיו של המבקש ריח אלכוהול חזק כאשר עוכב.

13.המבקש טען, כי הפסילה פוגעת בפרנסתו. המחוקק היה ער לעובדה, כי פסילה מנהלית תגרום לאי נוחות לנהג ולמשפחתו, אולם מדובר בפגיעה מידתית, לתקופה מוגבלת, מול הסיכון העלול להיגרם לציבור מנהיגת רכב על ידי נהג הנמצא תחת השפעת אלכוהול. קבלת טענת המבקש, עלולה להתפרש כאילו פרנסתו של המבקש חשובה יותר משלום הציבור ומתירה, לכאורה, עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך, ואין בית המשפט יכול לקבלה.