בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
327-12-13
11/12/2013
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
- נגד - |
התובע:
מאיר פרץ
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה לתקופה של 90 יום על המבקש לאחר שהיה מעורב כנהג בתאונה קטלנית בה לכאורה איבדה את חייה הולכת רגל.
ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה וכי לצורך "צינון" המבקש די בתקופת הפסילה שריצה על רקע היעדר עבר תעבורתי מכביד.
עוד הודגש בפני מצבו האישי החריג והקשה של המבקש לאחר שעבר סדרת אסונות משפחתיים קשה ואף מזעזעת.
ב"כ המדינה התנגד לבקשה וטען כי יש בידי המדינה ראיות לכאורה נגד המבקש.
עוד טען, כי בהתאם להלכות של בית המשפט העליון, די במעורבות כנהג בתאונה קטלנית כדי לייצר מסוכנות שדי בה להליך זה.
תיק החקירה הוגש לעיונו, והיום בסמוך לשעה 09:00 הגישה המדינה יחד עם תיק החקירה גם את קובץ הוידאו הכולל שיחזור של האירוע עם המבקש, כפי שהורה בית המשפט בדיון מיום 10.12.13.
דיון והכרעה –
בבשפ 98 / 2177 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"גם התכלית המשנית שביסוד הפסילה, היא תקופת הצינון, על-פיה נמנע מנהג, שבנהיגתו קיפח חיי אדם, להמשיך לנהוג מייד לאחר מכן. ראו, למשל, בש"פ 5928/96 ארנפריד נ' מדינת ישראל (לא פורסם).
אלא שהשימוש בסמכות הפסילה המינהלית מותנה בקיומן של ראיות לכאורה, המלמדות כי הנהג יועמד לדין בעבירה של גרימת מוות. ראו והשוו בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 215, בע' 219. בהיעדר יסוד להעמדה לדין אין מקום לפסילתו המנהלית של הנהג.
הדין מאזן איפוא בין הצורך לשמור על בטחון הציבור בדרכים לבין זכותו של אדם לכך שרשיון- הנהיגה שלו לא יותלה ללא הצדקה. ראו והשוו בג"צ 204/56 רוטשטיין נ' המועצה המקומית הרצליה, פ"ד י 1205, בע' 1208-1209.
עם זאת, מן השלב שבו מדובר - הוא שלב החקירה, הקודם אף לגיבוש עמדתה של התביעה אם להגיש כתב-אישום - נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב- אישום. ראיות לכאורה במובן האחרון הן עדויות המוכיחות, למיצער, את היסודות המרכזיים של העבירה, שהם, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית - נהיגה רשלנית שכתוצאה ממנה נהרג אדם.
ואילו לצורך פסילה מינהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת-דרכים קטלנית. שכן, במקרים רגילים - בהיעדר ראיות סותרות - עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות. "
בית המשפט העליון בפרשת ארנבייב קובע כי די בראיות המלמדות על מעורבות כנהג בתאונה קטלנית כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה (ברף הדרוש להליך מנהלי) זאת כאשר אין ראיות הסותרות את עצם הפגיעה באדם תוך כדי נהיגה.
בפרשה שבפני, הוגש תיק החקירה לעיוני.
הראייה המרכזית בתיק הינה שיחזור נהיגת המבקש עם הרכב אשר פגע במנוחה זאת בזירת התאונה עצמה כאשר המבקש עצמו חלק מהשחזור.
מצילומים ומסרטו וידאו זה ניתן ללמוד כי המבקש הסיע לכאורה רכבו לאחור שלא לצורך ובאופן בו יכול וצריך היה להבחין במנוחה זאת עד לפגיעה בה בעוצמה רבה אשר שברה את החלון האחורי של הרכב.
בעשותו כן, התעלם לכאורה המבקש מאות שהתקבל בדרך של צפצוץ ממערכת חישני הרווורס (אשר פעלה כשורה בזמן הניסוי ברכבו) ולמרות שלכאורה התקבלה התראה בתא הנהג, המשיך הוא בנסיעה תוך התעלמות מהתראה זו ופגע בהולכת רגל ששהתה מאחורי הרכב על הכביש.
על פניו, בידי המדינה ראיות חזקות לכאורה נגד המבקש, ראיות הקושרות אותו לנהיגה רשלנית ולהיגה קלת ראש עת הסיע רכבו לאחור וגרם בכך לפגיעה קשה בהולכת רגל.