החלטה
בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 6055964 (להלן: "הרכב"), שהוטל על ידי קצין משטרה, בתאריך 2.3.13, למשך 30 ימים.
לפי כתב האישום, בתאריך 2.3.13 בשעה 04:01, נהג פרץ דודו (להלן: "הנהג") ברכב הנ"ל, כשהוא שיכור. בגופו נמצא ריכוז אלכוהול של 680 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.
הרכב בבעלות המבקשת והנהג הנו בנה.
המבקשת עתרה לביטול איסור השימוש, שכן היא גרושה עם שני ילדים ומאז היותה כבת 18, היא מטפלת בשני אחיה שהנם נכים ונזקקים להסעות לטיפולים רפואיים יומיומיים, הסעות שהיא מבצעת באמצעות הרכב נשוא הבקשה. לדבריה, לא ידעה שבנה השתמש ברכבה, שכן נטל את הרכב בעת שישנה מבלי לבקש רשותה. הגם שהמבקשת מאפשרת לבנה בד"כ לנהוג ברכבה בעת יציאה, לא צפתה שיצא ביום האירוע, כיון ששכב במיטה חולה כל אותו היום. המבקשת הוסיפה כי בנה אדם חיובי, לוחם ושוטר לשעבר, ללא עבר בשכרות, ולכן הופתעה ממעשיו.
ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הפנה לחומרת העבירה, טען כי הבקשה לא עומדת בתנאים הקבועים בחוק וכי יוגש כתב אישום.
המבקשת לא טענה כנגד קיומן של ראיות לכאורה.
יצוין כי בהעתק פלטי הינשוף, מתועדות שתי נשיפות, האחת פסולה והשנייה הניבה תוצאה של 680 מיקרוגרם. בהתאם לתקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה נדרשות שתי נשיפות לאחר קיומה של נשיפה פסולה, על מנת לבחון את מקדם השונות של תוצאות הבדיקות. בחומר החקירה המצולם תועדה נשיפה אחת בלבד לאחר הנשיפה הפסולה.
ואולם, לצורך הבקשה דנן, הובא בפניי צילום חומר החקירה ולא התיק המקורי. כיון שקיימת אפשרות כי החומר המצולם חסר ובהעדר טענה בנדון מטעם המבקשת, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג בכתב האישום.
העבירה המיוחסת לנהג הנה חמורה ביותר. בנהיגתו בשכרות, סיכן הנהג את שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ועל מידת הסיכון יוכל להעיד מצבו הפיזי של הנהג כמתואר בדו"ח המאפיינים.
בהתאם לסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, יבטל בית המשפט את איסור השימוש אם המבקשת לא ידעה או שלא נתנה הסכמתה לכך שהנהג ינהג ברכבה או שהנהג פעל בניגוד להוראותיה והמבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה.
המבקשת הסבירה כי בנה עשה שימוש ברכבה ללא ידיעתה ומבלי לבקש רשותה, ונטל את הרכב בעת שישנה. המבקשת טענה כי לאורך כל אותו היום, שכב בנה במיטתו כשהוא חולה ואף הקיא, מצב ממנו עולה כי לא יכלה לצפות שינהג אותו לילה ברכבה.
יחד עם זאת, לפי עדות המבקשת, מאפשרת היא לבנה, תמיד, לנהוג ברכבה בעת יציאה ובאותו לילה נענה בנה לבקשת חבר ויצא עמו לבילוי. מעדות המבקשת, כאמור, עולה הסכמה גורפת לשימוש הנהג ברכב ומכאן נובעת חובתה להזהיר את בנה לבל יבצע עבירות כלשהן בעת נהיגתו ברכבה ובפרט עבירה של נהיגה בשכרות. המבקשת לא ציינה כיצד שמרה על מפתחות רכבה לבל יעשה בנה שימוש ברכב ללא ידיעתה, ואף לא מסרה כי הזהירה את בנה לבל ינהג ברכבה לאחר שתיית אלכוהול, באותו יום או בעבר.
משכך, לא הראתה המבקשת כי עשתה כל שביכולתה כדי למנוע ביצוע העבירה באמצעות רכבה, בהתאם לסעיף 57ב(ב) לפקודה.
ממסמכים שהגישו הן ב"כ המשיבה והן המבקשת עולה כי לנהג רישיון משנת 2004 ואין לחובתו ולו הרשעה קודמת אחת בתעבורה או בפלילים. הנהג הנו שוטר לשעבר ושירת בצבא כלוחם, אשר זכה בתעודת הערכה והוקרה על עשייתו.
למרות מסקנתי כי אין הבקשה עומדת בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודה, אתחשב בנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, לרבות עברו הנקי של הנהג, המחלה בה לקה ביום העבירה והעובדה שהמבקשת ישנה בעת שהנהג יצא מן הבית, נסיבות אשר הקשו על המבקשת לצפות הן את העובדה שבנה ינהג ברכבה והן את ביצוע העבירה של נהיגה בשכרות ע"י בנה.
על פי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, לרבות הזיקה בין הבעלים לנהג.
נסיבותיה האישיות החריגות של המבקשת, מצדיקות קיצור תקופת איסור השימוש. כעולה מטיעוניה ומן המסמכים שהציגה, המבקשת הנה אם חד הורית לשני ילדים, המטפלת דרך קבע בשני אחיה, שהנם נכים. המבקשת זקוקה לרכבה לשם הסעת אחיה לטיפולים רפואיים, הניתנים להם בתדירות יומיומית, ולשם קניית תרופות וציוד מתאים עבורם. ללא הרכב, יעוכב הטיפול.
הנהג נפסל מנהלית למשך 30 ימים ע"י קצין משטרה.
מששוכנעתי כי יש בפניי נסיבות המצדיקות קיצור תקופת איסור השימוש, הנני מעמידה את התקופה על 15 ימים מיום 2.3.13.