פרץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"]. הנתבעת מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי. המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע ועובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת

1. התובע יליד 12.8.55, נפגע בתאונת שרשרת מיום 20.9.04. רכבו של התובע נהדף מאחור על ידי רכב שני וכתוצאה מכך פגע ברכב שלישי שנסע לפניו [להלן – "התאונה"]. התאונה הנה גם תאונת עבודה, שכן אירעה עת שב התובע ברכבו מעבודתו כמפעיל עגורן באתר בנייה.

2. התובע הובא לחדר המיון של ביה"ח מאיר, שם התלונן על כאבי צוואר, כתף שמאל וגב תחתון. צילומים שבוצעו לא העלו עדות לשברים, אם כי כן נמצאו רגישויות בשכמות ובגב תחתון. התובע שוחרר עם המלצה ל – 5 ימי מחלה, מעקב אורטופדי, אנלגטיקה והזמנה לחדר מיון במקרה של החמרה. התובע המשיך להתלונן, בין היתר על כאבי ראש. ואכן כעבור 5 ימים שב התובע לחדר מיון והתלונן על "מצב בלבולי והתעלפות". התובע אושפז ל – 3 ימים במהלכם נבחנו תופעות של סכרת ושל מצב כללי, שאינן קשורות לתאונה. אשר לתאונה ולתלונותיו על כאבי ראש, צוואר וחרדה - הומלץ לתובע לפנות לטיפול פסיכולוגי אמבולטורי.

3. זאת לדעת, לתובע עבר פסיכיאטרי רחוק והוא אף אושפז בשנת 1994 עקב מצב מאני בבית חולים פסיכיאטרי ואובחן כסובל מהפרעה דו – קוטבית, קרי, "מניה דפרסיה". לתובע אף עבר רחוק של שימוש בסמים אך הוא נגמל בהצלחה במוסד "אילנות".

4. התובע המשיך להתלונן בפני הרופאים המטפלים בקהילה על כאבי ראש, צוואר, גב, סחרחורות, הקאות וכן על פחדים, הפרעות שינה ואי שקט. התובע הופנה ונבדק על ידי נוירולוג, ללא ממצאים בתחומו.

5. תוך ימים ספורים פיתח התובע סימפטומים של תסמונת פוסט – טראומטית. כשבועיים לאחר התאונה וביום 4.10.04 פנה לטיפול במרפאה קהילתית לבריאות הנפש של משרד הבריאות. הוא התלונן בנוסף לכאבים, על פחדים וחרדות לחזור לעבודתו כמפעיל עגורן. הוא הסביר כי הוא חושש לקבל סחרחורת, לאבד שליטה על כלי העבודה ולסכן אנשים. התובע טופל במסגרת תראפיה קבוצתית וכן באמצעות אנלגטיקה.

6. ביום 10.10.04 פנה התובע בשלישית לחדר מיון עם הישנות תלונות, לרבות הקאות. בבדיקות יסודיות שעבר, נמצאו הגבלות תנועה באיברים שנפגעו אך נשללו פעם נוספת פגיעות נוירולוגיות אך התובע הופנה למעקב פסיכיאטרי, אורטופדי ופיזיותראפיה. בפנייתו הרביעית של התובע לחדר מיון מיום 7.11.04, חזרו הממצאים והפניות על עצמם בתוספת הפניה לנוירולוג. התובע פנה ופעל לפי ההפניות לרבות טיפול פיזיותראפיה, אך לא נמצאו ממצאים נוספים.

7. ביום 18.7.05 אושפז התובע לרצונו בבית החולים הפסיכיאטרי "שלוותא", זאת למשך 9 ימים ועד ליום 26.7.05. בסיכום המחלה כותב ד"ר קיפניס בין היתר כי התאשפז עקב אפיזודה דיכאונית כאשר ברקע תאונת דרכים, כי במהלך הדיון פחתו תלונות על היזכרויות בתאונה ונראה כי מדובר בקשיי הסתגלות על רקע מתחים שונים הקשורים גם לוועדה הרפואית המתכנסת בעניינו והסתפק בטיפול הניתן בקהילה.

הנכות הרפואית – קביעה על פי דין של וועדות רפואיות לנפגעי עבודה ליד המל"ל

8. מספר וועדות התכנסו בעניינו של התובע. אין צורך לסקור באריכות את ממצאיהן. הוועדה האחרונה, שישבה אף כוועדת עררים העמידה את הנכות הרפואית הצמיתה, החל מיום 9.8.05 כדלקמן: בגין פגיעה בכתף - 5% [לאחר ניתוח כשפעולת זרוע טובה], בגין פגיעה בצוואר – 5% [שבר של גוף חוליה שנרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה] ובגין מצב נפשי – 5% [סימנים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, מתואם בין אפס לבינוני], הכל לפי סעיפים 41 [1] ד', 37 [8] א' ו – 34 בין א' ל– ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. הוועדות לא הכירו בסחרחורות אף לא בקשר סיבתי שלהן לתאונה. כמו כן לא נמצאו ממצאים ונכות בתחום הנוירולוגיה. הוועדות נמנעו מהפעלת תקנה 15 לתקנות אך קביעה זו אינה מחייבת את בית המשפט ואינה מהווה קביעת נכות על פי דין לפי סעיף 6 ב' לחוק.

9. נכותו המשוקללת של התובע על פי דין מגיעה אם כך ל – 14.26%.

תשלומי המל"ל

10. המל"ל אישר לתובע בגין התאונה אי כושר מלא ל – 3 חודשים מהתאונה ועד כולל יום 24.12.04.לאחר מכן אישר לתובע נכויות זמניות: 25% לחודשיים [עד 28.2.05] ו – 10% ל – 6 חודשים נוספים [עד 8.8.05].

11. בהתאם שילם לו בגין התאונה מענקי נכויות זמניות ובנוסף מענק נכות צמיתה [45,467 ₪ + 59,721 ₪] וכן דמי פגיעה [20,876 ₪] בסך של 126,064 ₪.

12. בנוסף ולימים הגיש התובע למל"ל תביעה לנכות כללית. המל"ל הכיר בנכות כללית, לרבות בגין יתר שומנים בדם, מחלה אפקטיבית [מצב מאני דפרסיבי קודם] כאבים ופגיעה וסטיבולרית והעמיד את נכותו המשוקללת על 60%. המל"ל שילם וישלם לתובע סכום של– 238,953 ₪ לעבר ולעתיד [להלן – "הסכום הכולל"] . הנתונים מובאים מתוך דרישת המל"ל לנתבעת מיום 14.2.10 ולפי תע"צ שצורפה לתיק מוצגי הנתבעים [להלן – "דרישת המל"ל"].

13. מתוך הסכום הכולל, "חלקה" של הנכות תוצאת התאונה לפי קביעת רופאי הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה הוא – 14.26%. לפיכך, החישוב לפי הלכת פרלה עמר [רע"א 3951/01, פרלה עמר נ' אליהו חב' לביטוח ואח', פד"י נד [4] 350], הנו כדלקמן : [1] 14.26% לחלק ל - 60% = 23.76%. [2] 23.76% X 238,953 ₪ = 56,775 ₪.

14. בסה"כ שילם וישלם המל"ל לתובע בגין התאונה סכום של – 182,839 ₪ [126,064 ₪ + 56,775 ₪]. סכום זה שוערך על ידי הצדדים להיום. יש לנכות מסך נזקיו של התובע על פי פסק דין זה. יוער כי דרישת המל"ל על מלוא סכום תגמולי המל"ל, לרבות נכות שאינה קשורה לתאונה, בסך של 365,017 ₪ אינה מתיישבת לכאורה עם הלכת פרלה עמר.

המחלוקות והראיות