פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

ביום 2.9.13 הגיש התובע תביעתו בה עתר להכיר בטנטון ממנו הוא סובל, לטענתו, כפגיעה בעבודה בהתאם להוראת סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

ביום 14.1.14 עתר הנתבע לדחייה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין (להלן- הבקשה). בתשובתו מיום 5.2.14, מתנגד התובע לבקשה, וטוען כי אין מקום לדחיית התביעה על הסף. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

על העובדות הבאות לא היתה מחלוקת והן מצאו את ביטויין ברשימת המוסכמות בדיון מיום 9.2.14. לפי תשתית מוסכמת זו, התובע מבוטח בענף נפגעי עבודה. ביום 15.3.07 הגיש התובע תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון בהתאם לסעיף 84א לחוק. ביום 9.8.07 ניתנה החלטת הנתבע במסגרתה הוכרה התביעה אך לגבי ליקוי שמיעה ונדחתה התביעה לגבי טנטון, וזאת לאור הוראות סעיפים 84א(ב)(2) ו-84א(ב)(3) לחוק, בין היתר תוך שנקבע בהחלטה כי הטנטון תועד לראשונה ב- 27.11.06 ואילו התובע חדל לעבוד ברעש מזיק ב-2001.

אין מחלוקת כי התובע הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה שתי תביעות בהן השיג על החלטת הנתבע מיום 9.8.07: תביעה אחת הוגשה ביום 25.3.08 בתיק בל 973/08. תביעה זו נמחקה לבקשת התובע בפסק דין מיום 10.4.08 מבלי שנדונה לגופה. תביעה שניה הוגשה ביום 18.5.08 בתיק בל 1564/08. אף תביעה זו נמחקה לבקשת התובע בפסק דין מיום 28.12.09, מבלי שנדונה לגופה.

ביום 13.8.12 הגיש התובע תביעה חוזרת לנתבע, שעניינה אך הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א(ב) לחוק. התביעה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 7.11.12, מן הטעם שכאמור בהחלטת הנתבע מיום 9.8.07, התובע לא היה חשוף לרעש מזיק משנת 2001, בעוד שהטנטון תועד לראשונה רק ב- 11/2006, ועל פי מדידות רעש שהתקבלו ממעסיקו של התובע, לא חל שינוי בתנאי עבודתו, ובתחנות העבודה בהן הוא מוצב, אין רעש מזיק. בשל כך הוגשה התביעה הניצבת בפנינו עתה. אין מחלוקת בין הצדדים כי תלונה על טנטון נרשמה לראשונה ברשומה רפואית ביום 27.11.06. אין גם מחלוקת כי התובע מועסק כעובד שכיר במפעל "ישקר בע"מ" (להלן- ישקר) מאז 1996.

אין בפנינו טענה כי אחרי שנת 2001 – לגביה החליט הנתבע כי היא מועד סיום החשיפה לרעש מזיק – החל התובע להחשף מחדש לרעש מזיק בעבודה. לטענת התובע הוא חשוף לרעש מזיק כהגדרתו בסעיף 84א לחוק לאורך כל שנות עבודתו מאז תחילת עבודתו בישקר, היינו מאז 1996 (סעיפים 5-6 לכתב התביעה).

לטעמנו, משחלק התובע על קביעת הנתבע בהחלטתו מיום 9.8.07 לפיה אינו עובד בחשיפה לרעש מזיק מאז שנת 2001, היה עליו להשיג על החלטה זו באמצעות הגשת תביעה לבית הדין, לא יאוחר מהמועד שנקבע לכך בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969 (להלן – התקנות). זאת, גם אם סבר אז כי לא מתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. יש לדחות את טענת התובע – בסעיף 6 לתשובתו - כי ניהולה של תביעה כזו היה חסר תועלת מכיוון שממילא לא היה מביא לקבלתה לאור אי התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. לטעמנו היה על התובע להשיג אז על החלטת הנתבע שעניינה המועד בו הפסיק התובע להיות חשוף לרעש מזיק בעבודה. השגה כזו לא היתה חסרת תועלת שכן לו התקבלה, היתה מאפשרת לתובע לטעון בשלב מאוחר יותר – כפי שאכן עשה באמצעות הגשת תביעה חוזרת לנתבע – כי מתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. בשונה מהתנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, אשר שאלת התקיימותו עשויה להיות תלוית זמן, היינו תלוית המועד בו נבחנת תביעת המבוטח על ידי הנתבע, הרי התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק, בנסיבות המקרה כאן, אינו תלוי זמן. זאת, מאחר ואין חולק כי הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית בשנת 2006. מכאן, שעצם ההמתנה והגשת תביעה חוזרת לנתבע בחודש 8/12, לא היה בכוחה לשנות תנאי זה רק מעצם חלוף הזמן. על כן, משבחר התובע למחוק את התביעות בהן השיג על החלטת הנתבע מיום 9.8.07 בנוגע למועד הפסקת החשיפה לרעש מזיק, יש לומר כי החלטת הנתבע מאותו תאריך היא החלטה חלוטה. הנסיון להשיג עליה עתה, במסגרת התביעה נושא בקשה זו, אינו עולה בקנה אחד עם המועדים הקבועים בתקנות. אין לאפשר נסיון כזה, שכן התובע לא הצביע על טעם כלשהו מכוחו מוסמך בית הדין להאריך את המועד הקבוע בתקנות. אין לאפשרו גם מכיוון שהקריטריון אותו מציע התובע בתשובתו באשר למועד בו ניתן להגיש תובענה כנגד החלטת הנתבע, הינו קריטריון התלוי כולו – ללא הגבלה כלשהי - בבחירת המבוטח באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הקריטריון הברור – שהוא תלוי סד זמנים קצוב מראש – הקבוע בתקנות.

לטעמנו אין לומר כי במקרה דנן קיים מעשה בית דין, ויש לדחות את טענת הנתבע בענין זה. זאת, מאחר ופסקי הדין שמחקו את התביעות הקודמות ניתנו מבלי שהתקיים דיון בתביעות גופן. אולם, עצם העובדה כי אין בפנינו מעשה בית דין, אינה מביאה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. זאת מאחר והתובע עצמו, בתשובתו, מציין כי אילו התבססה החלטת הנתבע מיום 9.8.07 אך ורק על היעדרו של רעש מזיק בעבודה – היה מקום לדחות את התביעה כאן על הסף. אלא שהתובע מנסה לאבחן את התביעה הנוכחית מזו הקודמת בכך שעתה עוסקת התביעה אך בשאלת החשיפה לרעש מזיק ואין עניינה עוד התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. כפי שקבענו לעיל, אבחנה זו אינה גורעת מהמסקנה כי ככל שביקש התובע להשיג על החלטת הנתבע מיום 9.8.07 בנוגע לשאלת החשיפה לרעש מזיק – היה עליו לעשות כן אז בהתאם למועדים הקבועים בתקנות. כאמור, התובע אכן הגיש תביעות לבית הדין אז, דבר המצביע כי בזמן אמת היה מודע לכך כי זו דרך ההשגה הנכונה על החלטת הנתבע מיום 9.8.07.

לאור האמור לעיל התביעה נדחית על הסף מאחר והמועד להגשתה על פי התקנות – חלף. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, (11 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר עודד ליפשיץ

נציג מעסיקים

אסף הראל, שופט

מר אילן פלטי

נציג עובדים