פרץ נ' אלקיים

החלטה

המבקש, הוא הנתבע, עותר לחייב את המשיב, התובע, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו היה ותידחה התביעה שהוגשה נגדו.

העובדות

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה אזרחית, במסגרתה טען כי הנתבע, עורך דין במקצועו, התרשל בעבודתו, עת ייצג אותו בתביעת נזיקין שהגיש נגד הנהלת בתי המשפט, בשל נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו כתוצאה מהכאתו על ידי מאבטחי בית משפט השלום באשדוד.

עוד טען התובע במסגרת כתב התביעה, כי בשל מחדליו של הנתבע, ואי מילוי החלטות בית המשפט, נדחתה תביעתו והוא חויב בתשלום הוצאות בסך 3,500 ₪.

הנתבע טוען כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה ממספר טעמים. ראשית, טען הנתבע כי התובע הוליך אותו שולל, שכן עדכן אותו, כלאחר יד, כי נפתח נגדו הליך פלילי בעקבות האירוע ממנו הוא עתיד להיות מזוכה וכי לא סיפר לו שפנה כבר בשנת 2000 בתלונה למשרד המשפטים בנוגע לאירוע.

עוד טען הנתבע כי הבהיר לתובע באופן חד משמעי כי סיכויי התביעה הנזיקית תלויים באופן ישיר בתוצאות המשפט הפלילי ואולם ביום 9/7/08 ניתנה הכרעת דין מרשיעה כנגד התובע, עליה למד הנתבע מבקשה שהוגשה על ידי הנהלת בתי המשפט, בתיק האחר ומשכך נשמטה הקרקע מתביעת הנזיקין שהגיש התובע ומשכך התביעה הנוכחית הינה תביעת סרק, שסיכוייה להתקבל אפסיים.

שנית, טען הנתבע כי לא קיים בידיו מידע בנוגע למצבו הכלכלי של התובע ואולם נוכח העובדה כי בחר להגיש תובענה זו ללא עורך דין , ניתן להסיק כי אין בידיו לשלם שכ"ט לעורך דין או שלא נמצא עורך דין שיאות להגיש את התביעה שסיכוייה אפסיים ועל כן יש לחייבו בהפקדת הוצאות.

התובע טען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, יש ברשותו דירה, הוא מקבל פנסיה חודשית ממשרד לביטחון פנים, יש לו רכב בבעלותו ואין לו חובות, כך שאין בטענות הנתבע אמת בנוגע למצבו הכלכלי.

כן טען התובע סיכויי תביעתו טובים, שכן הנתבע לא פעל לייצגו בהליך הקודם בנאמנות ומקצועיות.

דיון

חיוב תובע בהפקדת ערובה, עפ"י תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנה 519"), נעשה במתינות, על מנת שלא להכביד יתר על המידה על מגיש התובענה ושלא לחסום דרכם של מוגבלים באמצעים מקבלת יומם בביהמ"ש.

על פי תקנה 519, שניים הם התנאים הנחוצים לצורך חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות משפט:

א. מצבו הכלכלי של התובע מחייב הטלת ערובה.

ב. הוכחת סיכויי הצלחה בתביעה.

ההלכה היא כי אין לחסום שערי בית המשפט ואין למנוע את זכות הגישה לערכאות מפני בעל דין באשר הוא, אך ורק מחמת עוניו.

בית המשפט העליון קבע כי זכות הגישה לערכאות עומדת לכל אדם בלא קשר ליכולתו הכלכלית ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל (18.10.07)).

מהאמור בבקשה ובתגובה, אין אינדיקציה לכך שמצבו הכלכלי של התובע קשה, כך שהוא לא יוכל לשלם הוצאות באם תביעתו תידחה, שכן הנתבע בעצמו מציין בבקשה כי אין בידו מידע לגבי יכולתו הכלכלית של התובע והתובע טוען בתגובתו כי יש ברשותו דירה, רכב והוא נהנה מפנסיה חודשית.

אשר לסיכויי התביעה, לא אוכל לומר כאן כי סיכויה קלושים במידה כזו המצדיקה הקמת מחסום בדמות ערובה להוצאות.

עוד באשר להיבט של סיכויי ההליך, קובעת הפסיקה כי כאשר מדובר בבקשה הנדונה בשלב מקדמי בהליך מקורי (להבדיל מהליך ערעורי) יש לבחון את סיכויי ההליך בזהירות מירבית, שכן אחרת עלול הדבר להוות "חריצת דין בטרם עת" (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת (17.4.01). כן נקבע כי -