פרץ נ' אהרוני ואח'

פסק דין

מבוא:

לפניי תביעה למתן צו מניעה, צו עשה ולפיצוי כספי בסך של 159,064 ש"ח, בגין הפרת זכותה של התובעת, כך לטענתה, ל"מעבר בלעדי" בשביל נשוא התביעה וכן להורות לנתבעים, להסיר את מחדליהם השונים, הנוגעים לשביל המעבר.

התובעת והנתבעים, הינם שכנים המתגוררים בבית משותף, כאשר לכל אחד מהצדדים מוצמד שטח מתוך השטח המשותף, עליו בנוי ביתו. בשטח הצמוד לביתם של הנתבעים, קיים שביל מעבר, הצמוד לביתם אולם מוביל בסופו, לביתה של התובעת.

הצדדים חלוקים ביניהם, באשר לטיב זכות המעבר של התובעת, בשביל מעבר, הצמוד לביתם של הנתבעים ומוביל לביתה של התובעת. בעוד שטענת התובעת הינה כי זכות המעבר בשביל המעבר, בהתאם לתקנון ולתשריט הבתים המשותפים, הינה זכות מעבר בלעדית, באופן השולל זכות השימוש ו/או כל זכות אחרת של הנתבעים, טוענים הנתבעים שהמעבר הינו שטח שהוצמד לחלקתם, וזכותה של הנתבעת הינה זכות מעבר בלבד, מבלי שיש בכך כדי לשלול את זכות השימוש שלהם, באותו מעבר.

יצוין כי למרות שהתובעת והנתבעים הינם שכנים אשר גרים בצמידות ובבית משותף, יחסי "שכנות" או "רעות", אינם שוררים ביניהם והסכסוך נשוא תובענה זו, הינו ככל הנראה, קצה הקרחון ליחסיהם הסבוכים, ואין לי אלא להצר על כך, כי הצדדים זנחו כל ניסיון הידברות ביניהם.

רקע כללי:

הצדדים, מתגוררים בשכנות בבית משותף שהינו בית דו משפחתי, אשר נרשם כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים, בשנת 1996. התובעת, הגב' מוניקה פרץ, מתגוררת מזה שנים, ברח' שביל שבע, דירה 7 באשקלון חלקת משנה 8/1 בבית המשותף ואילו הנתבעים, משפחת אהרוני, מתגוררים בשד' דרום אפריקה 38 אשקלון בחלקת משנה 8/2, משנת 2008.

ב"תקנון המוסכם" של הבית המשותף ( נספח א3 לתצהיר התובעת) בו מתגוררים הצדדים, הוחלט על ידי בעלי המקרקעין [רשות הפיתוח], על צמידויות בהתאם לסעיף 55 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ועל הוצאת חלקים מהרכוש המשותף, והצמדתם לדירות באופן הבא:

" קרקע כולל הקרקע מתחת לדירה, בשטח של 437 מ"ר, המסומנת בתשריט באות א', והצבועה בכחול תוצמד לחלקת משנה 8/1."

"קרקע כולל הקרקע מתחת לדירה, בשטח של 528 מ"ר, המסומנת בתשריט באות ד', והצבועה באדום תוצמד לחלקת משנה 8/2."

כמו כן קבע התקנון המוסכם :

"בעלים של חלקת 8/2 , לה צמוד שטח הקרקע המסומן בתשריט באות ד, יאפשרו גישה חופשית לבעלי חלקת 8/1, על פני השטח הצמוד הנ"ל, המסומן בתשריט בקווים אלכסוניים, למטרות מעבר חופשי להולכי רגל ולכלי רכב, לצורך גישה חופשית לדירה [להלן:"חלקת משנה 8/1"] ו/או לשטחים הצמודים לה.

מובהר בזאת, כי זכות זו הינה למעבר בלבד, ולא לכל מטרה אחרת. "

חלוקה זו אשר נקבעה בתקנון המוסכם, מוצאת את ביטויה בתשריט הבית המשותף ( נספח א4 לתצהיר התובעת) ואף בצו רישום הבית (נספח א2 לתצהיר התובעת).

בהתאם לתקנון המוסכם, רצועת הקרקע, אשר סומנה בתשריט (נספח א4 לתצהיר התובעת) באות ד, הצבועה בצבע אדום והמסומנת בקווים אלכסוניים, תוצמד לחלקת משנה 8/2 (להלן:" שביל המעבר"), אשר בבעלות הנתבעים.

על אף שהתקנון המוסכם קבע כי כל השטח המסומן באדום, ומסומן בתשריט באות ד', מוצמד לחלקת משנה 8/2 נקבע אף בתקנון המוסכם ואף בתשריט, כי בעלי חלקת משנה 8/2, קרי הנתבעים, להם הוצמד שביל המעבר, יאפשרו גישה חופשית למעבר אדם וכלי רכב לבעלי חלקת משנה 8/1 במשך כל שעות היממה, ולא לכל מטרה אחרת.

מכאן, שכל השטח המסומן בתשריט באדום ומסומן באות ד, מוצמד לחלקת משנה 8/2

(לנתבעים) אולם על אף הצמדה זו, מחויבים בעלי חלקת משנה 8/2 ( הנתבעים) לאפשר זכות מעבר לחלקת משנה 8/1 ( התובעת), בשביל המעבר. מכאן שלתובעת ישנה זיקת הנאה בשביל המעבר, המוצמד לחלקת הנתבעים.

הצדדים מודים ומסכימים כי הנתבעים עושים שימוש במעבר, לצרכיהם. אולם בעוד שהנתבעים סוברים שחובתם היא רק לאפשר לתובעת זכות מעבר ( הולכי רגל ורכב) בכל שעות היממה, סוברת התובעת כי נתונה לה זכות מעבר בלעדית בשביל המעבר וכי הנתבעים, מנועים לעשות כל שימוש במעבר ללא רשותה שכן בעצם שימושם בשביל, בין באופן זמני ובין באופן קבוע, הם מונעים ממנה את מימוש זכותה למעבר בשביל.