פרץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.בישיבת יום 30.5.13 הוריתי על תיקון כתב התביעה, באופן שיתייחס אך ורק לתביעת פיצויים בגין הפקעת נכסי המקרקעין של התובעים, ואשר תופנה אך ורק כנגד חברת נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ. ואכן, התובעים תיקנו את כתב תביעתם בהתאם להחלטה.

2.כיום מונחת בפניי בקשה שמספרה 8, בה עותרת הנתבעת למתן הוראות על מחיקת סעיפים שונים מכתב התביעה. לטענתה, סעיפים אלה חורגים מגדרה של התביעה, ומתייחסים לנזקים וטענות שונות, אשר עניינם לא נוגע לעילת התביעה והסעדים הנוגעים לפיצויי הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל. בין יתר הסעיפים, מופיעים בתביעה סעיפים הנוגעים להסדרת דרכי גישה ותעלות ניקוז לחלקת התובעים, או ירידת ערכן של החלקות שמקורה בשינוי יעוד וקרבה לכביש, וכיו"ב טענות, אשר ניתן לעלותן בתביעה נזיקית, או בתביעה לפי חוק התכנון והבנייה, או כל תביעה אחרת, פרט לתביעה הנוכחית שעניינה פיצויי הפקעה.

3.ב"כ התובעים מצר בתגובתו, כי הנתבעת לא פנתה אליו ראשית בבקשה הולמת, כדרישת תקנות סדר הדין האזרחי. לדבריו, ההסדר הקבוע בתקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מהווה תנאי בלעדיו אין.

לגוף העניין הוא טוען, כי כתב התביעה המתוקן הינו בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל בלבד ולפיכך צומצם הסעד הכספי. בית המשפט אינו נדרש להכריע בתביעות נזקים אחרות העומדות לתובעים. עם זאת, כל טענותיהם הנילוות לתביעה, כגון העדר גישה, הפרעות וקשיים הנובעים ממיקום החלקות, ירידת ערך החלקות וכיו"ב, נועדו אך ורק לתמוך בטענות התובעים כי מגיע להם פיצוי בגין מלוא ערך החלקות, בהתאם להלכות המשפטיות החלות בנושא.

בפי ב"כ התובעים עוד טענות רבות, הנוגעות לענייני התכנון וביצוען בפועל של התוכנית, כאשר לדבריו כתב התביעה נועד לקבלת פיצויים בגין פגיעה בזכויות הקניין של התובעים, כאשר כל ניסוח המופיע בכתב התביעה מיועד לתיאור מידת הפגיעה בקניינם.

4.אכן צודק ב"כ התובעים בהפנייתו לתקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. על הנתבעת היה לפנות ישירות לב"כ התובע קודם שהיא פנתה לבית משפט זה. עם זאת, מקנה תקנה 92 לבית המשפט סמכות להורות על שינוי בכל עת בכתבי הטענות, ולתקנם באופן אשר בית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת.

במקרה שלפנינו סבורני, כי אין מקום לעשות שימוש במחסום הטכני הקבוע בתקנה 91(ב), חרף העובדה שהנתבעת לא נהגה כפי המצופה ממנה בכך שלא פנתה במישרין לב"כ התובעים.

5.אכן, בכתב התביעה פזורות טענות שונות, שאין בהן כל צורך לניהול התביעה עצמה, אלא הן מכבידות, מתישות ומאריכות את דרך הטיעון שלא לצורך, תוך שהן זורעות מבוכה באשר לפלוגתאות שעל בעלי הדין להתייחס אליהן בבואם להביא ראיותיהם. כך דרך משל, סעיף 18 לכתב התביעה אינו מתייחס להנחיות המופיעות בפסיקה בקשר לפיצוי בגין מלוא ההפקעה, אלא לכל טענה אפשרית אחרת העומדת לתובעים כנגד רשות זו או אחרת, פרט לרשות המפקיעה.

בעייני בכתב התביעה סבורני, כי הוראות סעיפים 18 (פרט לשורה הראשונה), 20, 21, 29, 32, הסיפא לסעיף 34 החל מהמילים "מה עוד" והשורה השנייה לסעיף 38, אינן אמורות להוות חלק מהתביעה שלפנינו, שהינה תביעה להפקעה מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל.

על כן, אני מורה על מחיקת הוראות אלה מכתב התביעה המתוקן.

6.בשים לב שבאי כוח הנתבעת לא מצאו לנכון לפנות ראשית לב"כ התובעים, אני מחליט להשית על התובעים הוצאות מתונות בסך של 1,000 ₪ בלבד בגין בקשה זו.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.