פסק דין
1. לפניי תביעה כספית בגין רשלנות מקצועית המיוחסת לנתבעת מס' 1, עו"ד לדה כרמי (להלן "הנתבעת") בגין ייצוג התובעים בהליך משפטי כפי שיפורט להלן.
2.בשנת 1994 נטלו התובעים שתי הלוואות מובטחות במשכנתא, מאת טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ (להלן "הבנק"). המשכנתאות נרשמו על דירת מגורים שבבעלות התובעים (להלן "הדירה"). עקב מצב כלכלי קשה, פיגרו התובעים בהחזרי ההלוואות והבנק הגיש בקשה למימוש המשכנתאות. בתגובה לכך, הגישו התובעים המרצת פתיחה שבה עתרו לצוות על הבנק להפסיק את כל הליכי המימוש, ולהצהיר כי לא נתגבשה זכותו של הבנק במימוש המשכנתא, וכי ההליכים הננקטים על ידו מהווים שימוש בחוסר תום בזכות הנובעת מחוזה. בנוסף עתרו התובעים למתן "כל סעד ראוי, נוסף או אחר, לפי שיקול דעת כב' בית המשפט, שתכליתו שמירה על זכויות הקניין" של התובעים בדירה.
3.במהלך הדיון בהמרצת הפתיחה, הועלתה ביום 23.2.2003 על ידי בית המשפט (כב' השופטת כנפי-שטייניץ) הצעה שלפיה הליכי המימוש יבוטלו, והצדדים ינסו להגיע להסדר ביחס לסכום החוב, תוך שמירה על זכותו של הבנק להגיש תביעה חדשה לתשלום סכומי הפיגור.
4.לאור מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בנוגע ליתרת חובם של התובעים לבנק, מינה בית המשפט (כב' השופטת בטינה טאובר שאליה הועבר התיק), ביום 24.5.05, רואה חשבון לשמש כמומחה מטעם בית המשפט בתחום החשבונאי.
5.המומחה הגיש חוות דעת לתיק בית המשפט (נספח ת/4 לתצהיר התובעים), אולם, וכפי שניתן היה להסיק מהפרוטוקולים החלקיים שצורפו לתצהיר התובעים, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, וההליך נמשך.
6.במהלך ניהול המשפט, מצבם של התובעים הלך והחמיר והם נאלצו למכור את הדירה. לשם העברת הזכויות בדירה והסרת השעבוד שרבץ עליה לטובת הבנק, העבירו התובעים לידי הבנק, תחת מחאה לטענתם, סך של 158,934 ₪, למרות שידעו כדבריהם, כי לא מגיע לבנק מלוא הסכום הנ"ל.
7.עד לאותו שלב, היו התובעים מיוצגים על ידי עו"ד אברהם אבו חצירה ז"ל. לאחר פטירתו, פנו התובעים בחודש 6/08 אל הנתבעת, ומסרו לידיה את המשך הטיפול בעניין. לא נטען על ידי התובעים כי שילמו לנתבעת סכומי כסף על חשבון הייצוג הנ"ל.
יובהר כי הפנייה אל הנתבעת היתה לאחר שהתובעים מכרו את הדירה כמצוין לעיל.
8.לטענת התובעים, הנתבעת הבטיחה להם כי תפעל לקבלת פסק דין שבו יקבע סכום יתרת חובם לבנק, ובכך הם יקבלו חזרה לידיהם את הסכומים ששולמו ביתר לבנק לשיטתם, טענה שהוכחשה על ידי הנתבעת.
9.לאחר ניהול הוכחות (על פי הכתוב בתצהיר), נתבקשה הנתבעת, ביום 27.11.2008, להגיש סיכומים בכתב תוך 30 יום. הנתבעת לא הגישה סיכומים, וביום 3.3.2009 מחק בית המשפט את המרצת הפתיחה ללא צו להוצאות (נספח ת/9 לתצהיר התובעים). בסעיף 3 לפסק הדין נכתב, בין היתר, כי הדיון בעתירה התייתר עקב מכירת הדירה על ידי התובעים.
10.בעקבות זאת פנו התובעים אל הנתבעת, וזו האחרונה כתבה מכתב ביום 9.3.2009, שבו הודתה באי הגשת סיכומים עקב מחדל מטעמה, ונטלה אחריות בגין מתן פסק הדין והתחייבה להגיש בקשה לביטולו. בנוסף, הצהירה הנתבעת כי במידה ופסק הדין לא יבוטל, קמה לתובעים הזכות לדרוש ממנה את נזקיהם בגין מתן פסק הדין (נספח ת/12 לתצהיר התובעים).
11.ביום 3.4.2009 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, אולם הבקשה נמחקה עקב אי צירוף תצהיר התומך באמור בה.
12.הנתבעת הגישה בקשה נוספת לביטול פסק הדין, אולם גם בקשה זו נדחתה, תוך שבית המשפט כותב בהחלטתו מיום 3.5.09 (נספח ת/10 לתצהיר התובעים) את הדברים הבאים:
"... משהמבקשים מכרו את ביתם מתייתר למעשה כליל הדיון בתובענה שהוגשה על ידם שכל כולה נועדה לעכב את מימוש הליכי המשכנתא שננקטו על ידי המשיב ביחס לבית המבקשים" (סעיף 12)
עוד הוסיף בית המשפט וקבע בסעיף 15 להחלטתו הנ"ל:
"במסגרת התובענה שהוגשה על ידי המבקשים כל שנתבקש הוא הסעד של עיכוב ו/או אי נקיטתם של הליכי מימוש המשכנתא. מכאן, וככל שהמבקשים טוענים לנזקים שנגרמו להם על ידי המשיב, עתידים נזקים אלה ממילא להתברר בתובענה נפרדת ושעה שהמבקשים לא הגישו במסגרת הליך זה תביעה לנזקים ו/או בקשה לסעד הצהרתי כלשהו זולת בקשתם לביטול הליכי המימוש"
עוד ציין בית המשפט בהחלטתו הנ"ל (סעיף 13) כי אף התובעים הודו בקיומו של חוב כלפי הבנק במועד הגשת התובענה על ידם, וכי לאור מחיקת התביעה, ממילא שמורה להם הזכות להגיש תביעה אחרת לבירור הזכויות הנטענות על ידם (סעיף 14).
13.בעקבות דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, הגישו התובעים את התביעה דנן שבה עתרו לחייב את הנתבעת לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מחדלה שתואר לעיל, בסכום כולל של 298,934 ₪.
התביעה הוגשה גם כנגד נתבעת מס' 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבעת בביטוח אחריות מקצועית בתקופה הרלוונטית לתביעה.