פרעתי

מונחת לפניי בקשת החייב בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967.

בתיק מבוצעים 2 פסקי דין למזונות: האחד, פסק דין של בית הדין הרבני מיום 31.8.99, והאחר, של בימ"ש לענייני משפחה מיום 28.3.11.

החוב בתיק הנו בסך של 86,931 ש"ח והחייב אינו משלם את התשלום השוטף בסך של 3095 ש"ח, כלל.

לחייב 3 תיקים בהוצאה לפועל וסך חובותיו בהם הנו 92,384 ש"ח. בתיקים אלו נכלל תיק פתוח ובו חוב רשום למל"ל (!).

ביום 5.3.12 הגיש החייב בקשתו זו בטענת פרעתי. טענת החייב בקליפת אגוז, היא כי אינו חייב לזוכה מאומה; כי פרע את מלוא חובו לזוכה דרך המל"ל וכי התיק נפתח ע"י הזוכה "בשקר ובחוסר תום לב משווע". בדיון שהתקיים לפניי היום, שינה החייב חזית וטען לראשונה כי הוא פטור מדמי המזונות גם, ובין היתר, עקב שלום בית ששרר בין הצדדים משנת 2006 ועד לשנת 2009 וכן כי הוא זכאי לקיזוזים שונים בגין תקופה זו. החייב משתית יהבו על נספח א' לתשובתו מיום 3.5.12 שהנו אישור מאת המל"ל בנוגע לפרעון החוב כלפיו עד ליום 1.1.11.  

הזוכה, מצדה מכחישה טענות החייב בנוגע לפרעון כלשהו, ובאמצעות באת כוחה המלומדת, עו"ד שרון אזולאי - מטעם הלשכה לסיוע משפטי, על יסוד אישורים מהמל"ל והחלטות שבתיק, גורסת היא, כי הביצוע בתיק זה נעשה כדין וכי החוב הרשום משקף נאמנה את חובו של החייב. הזוכה בדעה, כי מן הדין לדחות בקשת החייב אגב חיובו בהוצאות מיוחדות לאור התרסתו והתנערותו מחיוביו כלפי זכאי המזונות.

למען שלמות התמונה, יצוין כי החייב הגיש בקשה דומה אשר נמחקה ע"י כב' הרשם בן שלו ביום 7.9.10 (החלטה בנומ' 7703), בהיעדר עילה, ובה נקבע, בין היתר, כי התיק דנן נפתח כדין ולא הוכח חיוב כפול במזונות. החייב נמנע מלפרט החלטה זו בטיעוניו.

לאחר ששמעתי הצדדים לפניי, ולאור העולה מכתבי הטענות, נחה דעתי כי דין בקשת החייב להידחות.

סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מתווה את גדריה הדיוניים והמהותיים של בקשה בטענת "פרעתי" וקובע כי: "... חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראייה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין ..." (לחובות ולנטלים הראייתיים המוטלים בעיקרם על החייב ולמקרים בהם יועבר הנטל המשני אל הזוכה ראו, בין היתר: רע"א 5438/09 גרוסנן נ' אסלם (טרם פורסם; 19.11.09); רע"א 922/06 ויינשטיין נ' בנק הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ תק-על 2006(2), 826; ע"א (ת"א) 2495/08 עס' נ' גרמיזא (טרם פורסם; 29.8.09); כן ראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית, 269-270 והאסמכתאות שם).

מן הראוי להרחיב במעט אודות נטל השכנוע האמור, החל בטענת פרעתי, ולעמוד על נפקותו. עסקינן, בנטל ראשוני המוטל תמיד על כתפי החייב, אשר נחשב כ"מוציא מחברו", הזוכה, ועל-כן עליו הראיה, ונטל זה אינו עובר לעולם אל הזוכה (ראו: רע"א 3149/09 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ([פורסם בנבו], 01.11.2006); רע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן ([פורסם בנבו], 19.11.2009). במהלך הדיון, יתכן מצב לפיו הזוכה יטען טענות מהותיות חשובות לצורך סתירת טענת הפירעון של החייב. במקרה כזה, מוטל על הזוכה נטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לתמיכה בטענתו. כמו כן, במהלך הדיון, יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיה לסתור כאשר עובדה מהותית כלשהי נמצאת בידיעתו המיוחדת של הזוכה (רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו); ע"א 86/58 טאהר פהום נ' רוזנפלד, פ"ד יג 477, 479), או כאשר החייב מביא מסמכים אשר תומכים לכאורה בתמיכה לגרסתו (ראו: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עדכון מס' 3, 269). במצב דברים זה, על הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על-פי טענות החייב. אך לצד האמור יש לזכור, כי נטל השכנוע העיקרי נותר, ועדיין מוטל על כתפי החייב במובן זה, שאם בסוף הדיון עדיין נותר ספק בהקשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או מקום בו העריך השופט כי כפות המאזניים באשר לעובדות הן מאויינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו נטל השכנוע העיקרי, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי (רע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן ([פורסם בנבו], 19.11.2009)).

במקרה דנן, בקשת החייב נתמכה בתצהיר לאקוני מטעמו, וללא כל מסמכים, קבלות, ואישורים קבילים אשר יהא בהם להוכיח את טענותיו לפרעון החוב ישירות לידי הזוכה או להוכחת גבייה כפולה מהמל"ל. החייב נמנע, מלהגיש תדפיסי חשבון הבנק שלו לתקופה הרלבנטית (למרות שהוא מנהל חשבון כזה וניהלו גם בתקופה הרלבנטית), קבלות, או אישורים מטעם הזוכה, וכן אף לא טרח לצרף תצהירי צדדי ג' להוכחת הנטען על ידו.

האישור היחיד עליו מבקש החייב להסתמך, אין בו כדי להוכיח פרעון של חוב המזונות שנעשה החל מיום 1.1.11 חיוב בגינו, בין היתר, נתבקשה ההגדלה. החייב נמנע מלהגיש לתיק אישור עדכני ותקף מהמל"ל נכון להיום ולא בכדי, שהרי רשום בתיקו למל"ל חוב בסך של כ - 2000 ש"ח ותיקו עודנו פתוח. לא למיותר להדגיש ולציין, כי אין בפי החייב כל טענה לפרעון החוב השוטף המוגדל על פי פסק הדין מיום 28.3.11, ממנו בוחר החייב להתעלם, ואף הודה כשנדחק, כי לא עתר לביטול חיוב זה.

מצאתי אפוא שהחוב בתיק עודכן והוגדל כדבעי על יסוד ההחלטות השיפוטיות בתיק. מנגד, החייב לא הוכיח כדבעי כי פרע את חובו לזוכה או למאן דהוא אחר.

אוסיף לזאת, כי החייב הותיר עליי רושם בלתי אמין בחקירתו, הוא בחר להאריך ולהתפתל  בתשובות שעליהן התשובה הייתה אמור להיות קצרה ופשוטה; לא דייק ושינה גרסה בנקודות מהותיות (ראו: סעיף 2 לתצהירו שאינו מתיישב עם טענת שלום הבית הכבושה, וכן טענת הקיזוזים שנטענה לראשונה בדיון וממנה התעלמתי); וכן ניכר כי כל מטרתו בבקשה הייתה להתחמק מן התשלום הפסוק ולדחות ביצועו, אגב התשת הזוכה.

לא נמצא אפוא כל בסיס לטענות החייב, אף לא בנוגע למצבו הכלכלי והרפואי הנטען. החייב בוחר שלא לעבוד, ללא שהוכחה מניעה תקפה לכך, ועלה כי הנו בעל זכויות בדירת מגורים אותו הוא משכיר לפרנסתו.

אכן, בכל איזון שעורך רשם ההוצאה לפועל, ועל אחת כמה וכמה כאשר בענייני גביית מזונות עסקינן, שומה על הרשם להבטיח מחד, גבייה יעילה של חוב המזונות שהנו חוב חשוב מאין כמוהו אשר הכרחי לקיום אנושי בכבוד של זכאי המזונות וכשמו כן הוא - נועד להבטיח מזון ! אוכל, כסות וקורת גג לקטינים; על כן, לטעמי, מן הראוי כי רשם ההוצאה לפועל בהחלטותיו, יבטא בפועל, את עדיפותו וחשיבותו הסוציאלית של חוב זה, על מנת שלא להפקיר את זכאי המזונות; אך מנגד, תמיד, יש להיזהר בכבודו של החייב, ולהגן על זכויותיו החוקתיות וכך אף נעשה בהליך שלפניי.

במקרה דנן, החייב כשל מלהוכיח כדבעי את בקשתו, וטענותיו העלומות התבררו כטענות סרק. על כן, אני דוחה בקשת החייב בטענת פרעתי.

בהתאם להוראת סעיף 19(ג) לחוק, ולאחר שאפשרתי לצדדים לטעון לעניין ההוצאות, אני משית על החייב הוצאות משפט מיוחדות בסך של 7500 ש"ח (הסכום כולל מע"מ). המזכירות תעדכן גובה החיוב בתיק בהתאם לסכום האמור.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.