פרסום תמונת מורה בבי"ס ללימודי הכשרה מקצועית בכרזה הנוגעת לפרויקט שיקום אסירים מהווה לשון הרע

בפני תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק"), הנוגעת לפרסום תמונתו של התובע בכרזה הנוגעת לפרוייקט שיקום אסירים.

רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת -

1. התובע, מר מונעם רואשדה (להלן - " התובע"), הינו מורה בבה"ס ללימודי הכשרה מקצועית בטמרה (להלן - " בה"ס") החל משנת 1999, אשר לימד בין היתר את מקצועות הרתכות והמסגרות.
2. במהלך השנים התקיימו בבה"ס קורסי הכשרה לאסירים לשעבר, במסגרת תוכנית לשיקום אסירים (להלן - " תוכנית השיקום"), אשר במהלכם, אסירים המשתתפים בתוכנית מיוחדת, למדו את מקצועות מעשיים כגון רתכות.
3. תוכנית השיקום הינה אחת מהתוכניות אשר ממומנות על ידי קרנות המוסד לביטוח לאומי, הנתבע מס' 1 (להלן - " המל"ל"), לטובת הציבור. התוכנית מנוהלת באחריות ובפיקוח הרשות לשיקום האסיר, הנתבעת מס' 2 (להלן - " הרשות").
4. במהלך שנת 2002 החליט המל"ל על פרסום התוכניות הנ"ל, כאשר אחד מהאמצעים שעליהם הוחלט היה הפקת כרזות לגבי שלושה פרויקטים (תוכנית שיקום אסירים, תוכנית בנושא נוער ותוכנית בנושא זקנה).
5. בהתאם, בסוף שנת 2002, הוכנה כרזה ובה מידע לגבי תוכנית השיקום (להלן ולעיל - " הכרזה", מוצג ת/1). הכרזה, היתה בגודל של כ-50 ס"מ X80 ס"מ. במחצית העליונה שלה מתנוססת תמונתו של גבר שזהותו אינה ידועה. מתחת לתמונתו הכיתוב :

"ליווי תעסוקתי לאסירים משוחררים. הקרן ל"מפעלים מיוחדים" של המוסד לביטוח לאומי מעודדת ומממנת פרויקטים לשיקום אסירים משוחררים".

במחצית התחתונה של הכרזה מתנוססת תמונה של גבר נוסף הלובש מסכת ריתוך אשר מגן העיניים שלה מורם (כך שניתן לראות את פניו) ולידו גבר נוסף, הלוא הוא התובע. מתחת לתמונה זו, בתחתית הכרזה מופיעה הכיתוב הבא -

"התוכנית הוקמה ביוזמת הרשות לשיקום האסיר, והיא הביאה להחזרתם של מאות אסירים ואסירות משוחררים למעגל העבודה".

6. אין חולק כי במהלך שנת 2003 נתלו מספר כרזות שכאלו.
7. אין אף חולק כי התובע אכן השתתף בצילומים לצורך הכנת הכרזה, אשר בוצעו בבה"ס.

המחלוקת בין הצדדים -

8. התובעטוען כי צפיה בכרזה אינה יכולה ללמד מי מבין המצולמים הינו אסיר משוקם המשתתף בתוכנית, ומי - אולי - הינו אחד המדריכים בתוכנית, וניתן לסבור כי כל המצולמים הינם אסירים לשעבר. היות וכך, לשיטתו - יש בפרסום הכרזה כדי להוות לשון הרע כלפיו, וכיון שאין מחלוקת שהיא אכן פורסמה ברבים ונתלתה בסניפי המל"ל, הרי שקמה לו זכאות לפיצוי בהתאם להוראות החוק.
9. שתי הנתבעותסבורות כי אין בכרזה כדי להוות לשון הרע. לחילופין, טוענות הנתבעות כי התובע הסכים שתמונתו תצולם ותהא חלק מכרזות כגון הכרזה וידע כי התמונות ישמשו לצורך הכנת כרזות דומות.
10. בנוסף, כל אחת מהנתבעות טוענת כי האחריות להכנת הכרזה ופרסומה מוטלת על שכם רעותה. הרשות טוענת כי היא לא הזמינה את התצלומים, לא ביצעה את התצלומים ולא הכינה את הכרזה, וכי המל"ל הינו האחראי הבלעדי להכנתה ולהפצתה. המל"ל, טוען מנגד, כי הרשות היתה אחראית על יום הצילומים הרלבנטי, על השתתפותם של התלמידים והמורים ביום הצילומים וכי היא היתה אחראית לוודא שכל המשתתפים, מסכימים לצילום ומסכימים לשימוש אשר יעשה בתצלום.

מסכת הראיות -

11. מטעם התובע העיד מר אבו פארס שרבל, אחד המשתתפים בתוכנית השיקום אשר למד אצל התובע   (להלן - " שרבל"), מר ואליד חכים, אחד מהמורים שעבד יחד עם התובע בבה"ס (להלן - " חכים", לגבי תצהירו ת/2), והתובע עצמו (לגבי תצהירו ת/3). כמו כן, הגיש התובע כמוצג מטעמו את הכרזה, אשר נתונה במסגרת, ואשר הובאה לבהמ"ש כבר בדיון ביום 20/6/2006 - וסומנה כמוצג ת/1.
12. מטעם הנתבעות העידה הגב' ריטה זורין, רכזת התעסוקה לאסירים משוחררים במחוז הצפון של הרשות (להלן - " זורין", לגבי תצהירה נ/1), וכך גם הוגש בהסכמת הצדדים תצהירה של הגב' שרית כץ מוראי, מנהלת הקרן למפעלים מיוחדים של המל"ל, ללא שהיא נחקרה לגביו ( נ/2).