פרסום בעיתון לפיו גננת קשרה ילדה לכסא אינו מהווה הוצאת לשון הרע

1.         זוהי תביעה כספית ע"ס 51,000 ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע, אותה הגישה התובעת, גננת במקצועה, כנגד הנתבעת, אם לילדה בשם שלומית, אשר למדה בגן של התובעת.

2.         התביעה היא בגין דברי לשון הרע, לפיהם קשרה התובעת את שלומית לכסא בגן וכי כך פעלה גם ביחס לילדים אחרים.

            פרסום דברים אלה נעשה בחודש ספטמבר 2004, דרך התקשרות של הנתבעת למספר הורים שילדיהם היו בגן ביחד עם שלומית.

            עוד פעלה הנתבעת לפרסום האירוע בעיתון מקומי בעיר בית שמש בשם "תמורה", בכתבה שכותרתה "ילדה בת 4 נקשרה  לכסא על ידי הגננת" , אשר פורסמה בתאריך 9.9.2004.

3.         מתוך כתבי הטענות, המסמכים שהוגשו, התצהירים וצרופותיהם וכן מתוך העדויות שנשמעו בפניי, ניתן לציין הפרטים הבאים:

א.         התובעת, גננת מבוקשת בגן טרום חובה בשם "גן שיטה" בבית שמש.

ב.         בשנת הלימודים 2003-2004 התקבלה שלומית לגן כשהיא כבת 3.5 שנים.

ג.          בין הגננת ובין הנתבעת התגלעו חילוקי דעות ביחס לדרך הטיפול בשלומית, זאת על רקע התנהגותה בגן שהתאפיינה בעיקר בחוסר שקט וריכוז, הפרעה לפעילות הגן, בעיקר בהתייחס לשעת ריכוז הילדים, ואף הכאה של ילדים אחרים.

            כעולה אף ממסמכים שצירפה הנתבעת, הרי שהיא סבלה מאיחור קל בהתפתחותה וכי יש קשיים בריכוז ובשפה, אף שהינה עם "פוטנציאל קוגניטיבי תקין" . לטענת הנתבעת, הרי שלמרות האמור, מדובר בילדה רגילה שאינה זקוקה להיקלט בגן מיוחד.

            בכתב התביעה מציינת התובעת כי מלכתחילה נצפו בעיות התנהגות אצל שלומית הסובלת מבעיות של שיווי משקל, חוסר תנועה במחצית הגוף, אינה שולטת בצרכיה ומופנמת. התיאור האמור אינו מקובל על הנתבעת. יצויין כי הצדדים הקדישו לעניין מצבה של הילדה ודרך הטיפול בה מאמץ וזמן, כאשר התובעת זימנה מטעמה את המפקחת על גני הילדים במשרד החינוך (ע"ת 8 - הגב' רינה כהן רוזנשטיין), אשר טיפלה בעניינה ואשר אף הגיעה לגן יותר מפעם אחת וצפתה בהתנהגותה ומצאה כי אכן "מדובר בילדה שמתבודדת, לא יוצרת קשר עם הילדים, משחקת עם עצמה ואמרתי שלפי התרשמות שלי אכן יש כאן איזה שהוא צורך, שמצריך התערבות כלשהי" (עמ' 42 שורות 5-7).

            פעולות יזומות שנעשו על ידי התובעת לקיים פגישה בין הגורמים המקצועיים לצורך אבחון הילדה, נדחו בתוקף על ידי הנתבעת. אף שהתובעת הכחישה טענת הנתבעת כי היא היתה מעוניינת להוציא את הילדה מהגן, ואף שאין בידי לקבוע כי כן אכן רצתה, התרשמותי היא כי ההתמודדות היומיומית של התובעת עם שלומית היתה קשה, הצריכה תשומת לב מיוחדת ורבה הן מצידה והן מצד הסייעות שבגן וזאת בעיקר בשעת הריכוז, כשאז חוסר השקט של הילדה הפריעה במידה רבה לפעילות.

ד.         אף שהאירוע הנטען של הקשירה התרחש כנראה בחודש פברואר 2004 או סמוך לכך, הרי שהנתבעת התוודעה לו אך בחודש יולי 2004, זאת לאחר ששלומית שהשתתפה בקייטנה, נפלה ממזרן מתנפח, נחבלה בראשה ואושפזה עקב כך למשך יומיים.

            בזמן זה ותוך כדי שיחות שקיימה הנתבעת עימה, סיפרה לה שלומית כי התובעת היתה קושרת אותה בגן עם חבל לבן לכסא בקשירה שהיתה מכאיבה לה בבטן, וכי כך עשתה גם למספר ילדים אחרים.

            בשיחה טלפונית שקיימה הנתבעת עם הסייעת בגן, שולה יעקובי, אישרה האחרונה בפניה את טענת בתה ובעקבות כך החלה הנתבעת בסדרת פניות להורי אותם ילדים שפירטה בתה וביקשה שהם יבררו עם ילדיהם, מה ידוע להם על כך.

            לגרסתה, לאחר שמספר הורים דיברו עם ילדיהם ואישרו בפניה עניין קשירת ילדתה, היא פנתה למשטרה והגישה תלונה.

ה.         כעולה מסיכומי ב"כ הנתבעת, הרי בבירור שערך בתאריך 7.7.2007 עם הפרקליטות, חקירת הפרשה טרם הסתיימה.

4.         טענות הצדדים.

            נוכח כך שעיקר טענות התובעת הינן תגובה לטענות הנתבעת, בגין כך שלא היתה הכחשה עקרונית לעניין השיחות שקיימה הנתבעת עם הורי הילדים וכן באשר לעצם פרסום הכתבה, מצאתי להקדים טענות הנתבעת לאלה של התובעת.

5.         טענות הנתבעת.