פסק דין
1.העותר עתר כי בית המשפט יורה על צירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום שהוא קבל כהטבה באופן רטרואקטיבי מהמשיב.
2.העותר הוא נכה צה"ל. נכי צה"ל זכאים להטבות מסוגים שונים מכוח החוק:
קצבאות (תשלומים חודשיים); מענקים (תשלומים שאינם קצבה למעט תגמול לפי הכנסה); ותגמולים לפי הכנסה (תשלומים שהבסיס לחישובם הוא הכנסה של הזכאי). זכויות הנכים לקבל את התשלומים הללו נקבעה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (להלן: "חוק הנכים").
חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק הקצבאות") מתייחס לאיחור בתשלומים של קצבאות, מענקים או תגמולים. החוק קובע בס' 8 בו כי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") לא יחול לענין קצבה, מענק או תגמול לפי הכנסה, לפי החוקים המנויים בתוספת לחוק הקצבאות. סעיף 5 לתוספת לחוק הקצבאות מתייחס לחוק הנכים. לכן, ועל כך נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים, כאשר נכה צה"ל זכאי לתשלום של קצבה, מענק או תגמול מכוח חוק הנכים, חוק פסיקה ריבית והצמדה אינו חל על תשלום באיחור של סכומים אלה.
ואולם, מעבר לתשלומים להם זכאי הנכה על פי חוק, קיימות גם "הטבות" – תשלומים המגיעים לנכה מכוח הוראות נוהל פנימיות במשיב. הטבות כאלה הן נושא העתירה דנן.
3.זכותו הנטענת של העותר להטבות נושא העתירה, מתייחסת לשנים 1998-2002. בעתירה הנוכחית לא עולה שאלת הזכות לתשלום רטרואקטיבי, ואין מחלוקת כי העותר זכאי לתשלום ההטבות נושא העתירה ביחס לשנים הללו. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם זכאי העותר גם לתשלום הפרשי ריבית והצמדה על הסכומים הללו (אם כי נראה מסיכומי המשיב כי הוא אינו כופר בכך שהעותר זכאי להפרשי הצמדה, וכי אלה אף שולמו לו על ידיו).
טענות הצדדים
4.לטענת העותר, חוק הקצבאות והקביעה בו המסייגת את תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה, אינם חלים על הטבות שמקורן אינו בחוק הנכים אלא בנהלים פנימיים של המשיב. העותר התייחס לטענת המשיב לפיה אם לנכה אין זכות להפרשי הצמדה וריבית ביחס לתשלומים להם הוא זכאי מכוח החוק – הרי שקל וחומר שהוא אינו זכאי להפרשים כאלה ביחס לתשלומים שמקורם רק בנהלים פנימיים של המשיב.
העותר טען כי אין מקום לקבל עמדה זו של המשיב. לגישתו, מלשון חוק הקצבאות עולה כי הוא חל רק על תשלומים המשולמים לפי החוק. עוד נטען כי המשיב עצמו הבחין בין תשלומים המשולמים מכוח החוק לבין כאלה המשולמים מכוח הנוהל, כאשר הוא התקין את הוראת ס' 80.23 להוראות אגף השיקום (המתייחסת להעדר לתשלום רטרואקטיבי של הטבות להן זכאי נכה מכוח נהלים פנימיים של המשיב). אין מקום לאפשר למשיב לשנות את עמדתו בהתאם לאינטרס הכלכלי המשתנה שלו, ומדובר בהתנהלות שאינה בתום לב.
5.העותר טען כי קבלת עמדת המשיב תביא לפגיעה בזכות הקניין שלו ובכבודו. המשיב מבקש לפגוע בזכויותיו אלה מכוח הקש ומכוח טענה של "קל וחומר". לכן, אין מדובר בפגיעה ביחס אליה קיימת הסמכה מפורשת בחוק, כנדרש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. העותר הוסיף כי אין סיבה למנוע ממנו את ההפרשים הנתבעים על ידיו, שכן אין מדובר ב"ענישה" של המשיב, אלא בתשלום לו הוא זכאי על ערך הכסף ומחירו.
6.המשיב כפר בטענות העותר. לגישתו, העותר אינו זכאי להפרשי הצמדה וריבית ביחס לתשלומי ההטבות. המשיב טען כי מדובר בהטבות המשולמות מכוח הנחיות מנהליות פנימיות, הקיימות בנוסף לקבוע בחוק הנכים. לכן, המשיב שהחליט על קיומה של ההטבה, זכאי לקבוע גם את גבולותיה, והוא זכאי גם לקבוע האם היא תשולם באופן רטרואקטיבי. מדיניות המשיב לגבי הטבות היא כי אלה אינן משולמות באופן רטרואקטיבי. בנוסף, לגישת המשיב אין מקום לתשלום ריבית והצמדה על תשלום הטבות, הניתנות לפנים משורת הדין.
7.לגישתו של המשיב, המחוקק גילה את דעתו בחוק הקצבאות כי בגין איחור בתשלום עבור תגמולי נכה לא יחולו הפרשי הצמדה וריבית. כך עולה גם מהצעת חוק הקצבאות. המשיב טען עוד כי לאחר שההטבות הניתנות מכוח ההוראות הפנימיות של המשיב יעוגנו בחוק, יהיו כל ההטבות בגדר "קצבה" או "מענק" ויחול עליהם ההסדר על פיו נוהג המשיב היום.
המשיב טען כי חוק פסיקת ריבית והצמדה קבע סייגים לתחולתו. במקרה דנן, קיימת הוראה השוללת תשלום הפרשי הצמדה וריבית – הוראת ס' 8 בחוק הקצבאות. מסעיף זה עולה כי כוונתו של המחוקק היתה כי על איחור בתשלום קצבה ותגמולים יחול מנגנון שונה מזה הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה. מכוח קל וחומר אין מקום לתשלום ריבית והצמדה כאשר מבצעים תשלום של הטבות לפנים משורת הדין ומעבר לקבוע בחוק הנכים.
8.המשיב אף ציין כי ס' 3(א) לחוק הקצבאות מתייחס למצב של עיכוב תשלום בשרירות ושלא בתום לב. אולם במקרה דנן נקבע על ידי בית המשפט כי המשיב לא פעל בזדון.
המשיב טען כי בפועל שולמו ההטבות לעותר ב"ערך מעודכן" כלומר בתוספת רכיב ההצמדה. אין מקום להוסיף את רכיב הריבית. עוד נטען כי כאשר נתקפת החלטה מנהלית, בית המשפט בוחן את סבירותה – והוא אינו מחליף את שיקול הדעת שלו בזה של הרשות. עוד נטען כי לזכותו של המשיב עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי.
טענות הצדדים יידונו להלן.
תשלום הפרשי הצמדה וריבית על חוב
9.ההלכה הפסוקה התייחסה לנושא של פסיקת ריבית והצמדה ולזכות לקבלם. נפסק כי פסיקת ריבית והצמדה היא "סעד כללי" שבית המשפט מוסמך לפסוק אותו אף אם הוא לא התבקש כלל בכתב התביעה (ר' ע"א 391/88 פיכטנבוים נ. זלישניק, פ"ד מו(4) 311, 315). עוד נפסק כי לאחר חקיקתו של חוק פסיקת ריבית והצמדה, הסמכות המוקנית לבית המשפט היא סמכות לפי החוק החרות, והיא מוקנית לבית המשפט כל אימת שנפסק סכום כסף (ר' ע"א 234/78 בנין נ. בנין, פ"ד לד(2) 541, 549-550).
הוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכום חוב, אין פירושה "ענישה" של המשלם. מסקנה זו עולה מההלכה הפסוקה אשר קבעה לא אחת כי: