פרנקל נ' אלון

החלטה

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 5.10.08, השבת סכום ששולם על ידי התובעת לנתבע בעת חתימת הסכם על רכישת דירה מאת הנתבע ביום 5.11.07, בטענה שבעת ביצוע העסקה (בנוסף לרכישת שתי דירות נוספות) מצבה הנפשי של התובעת לא היה תקין.

2. בעת החתימה על ההסכם נשוא התובענה שילמה התובעת לנתבע סכום של 135,000 ₪, ונרשמה הערת אזהרה לטובתה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים (להלן – הערת אזהרה).

3. בהחלטה מיום 13.7.09 נקבע כי הנתבע יפקיד בקופת בית המשפט את הסכום של 135,000 ₪, ועם הפקדתו תימחק הערת האזהרה (להלן – ההחלטה).

על ההחלטה הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 3450/09), וביום 21.12.09 הורה כב' השופט ד. מינץ על מחיקתו של הערעור.

4. הואיל והנתבע לא עמד בהחלטה, הגיש ב"כ התובעת, ביום 20.7.10, בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לחייב את הנתבע להפקיד לאלתר את סכום הפקדון ולהטיל עליו קנס בגין כל יום עיכוב בביצוע ההפקדה (להלן –הבקשה).

5.בתגובתו לבקשה מיום 13.12.10 טוען הנתבע כי הוא סבר שמדובר בהחלטה זמנית, שיכולה להשתנות.

הנתבע טען כי האינטרס למחיקת הערת האזהרה הוא שלו, וכל עוד הפקדון לא הופקד- הערת האזהרה, שלהגדרתו היא כ"עיקול זמני" על הנכס שלו, נותרת בעינה וזכויותיה של התובעת נשמרות, ואין מקום לבקשה.

עוד טוען הנתבע, כי אין בידו סכום הכסף שנדרש להפקיד, וממילא - אין ביכולתו למלא אחר החלטת בית המשפט.

6. הנתבע טוען טענות נוספות הנוגעות לבא-כוחה של התובעת, שאין מקומן להליך זה, ולפיכך איני מתייחסת אליהן בהחלטה זו, ואם יחפוץ הנתבע, יטען את טענותיו בבקשה נפרדת.

7. יצויין, כי ביום 15.12.10 הגיש הנתבע בקשה לחייב את התובעת כדלקמן:

(א) להגיש התחייבות לפצות את הנתבע בשל כל נזק שייגרם לו עקב אי מחיקת הערת האזהרה;

(ב) לנמק מדוע מבחינה משפטית יש להותיר את הערת האזהרה על כנה;

(ג) להפקיד ערבות מספקת לשם פיצוי הנתבע בשל כל נזק שייגרם עקב אי מחיקת הערת אזהרה;

8. התובעת נדרשה להשיב לבקשת התובע עד ליום 30.12.10, ומשלא הגישה את תשובתה עד למועד האמור – הגיש הנתבע ביום 4.1.11 בקשה למתן החלטה להורות על מחיקת הערת האזהרה.

יצויין, כי ביום 5.1.11 הגישה התובעת בקשה למתן אורכה להגשת תגובתה עד ליום 15.1.11.

אשר לבקשת התובעת לפי פקודת בזיון בית המשפט

9. הליך בזיון בית המשפט הינו הליך קיצוני, שהסנקציה בעקבותיו היא קנס או מאסר, ובשל כך מקובל לראות בו כהליך שיורי, אשר יופעל רק לאחר שמוצו ההליכים האחרים.

10. במקרה דנן, יש לראות בחומרה את טענת הנתבע כי לא מילא אחר החלטת בית המשפט מהטעם שסבר כי אולי תשתנה. הנתבע עשה בכך דין לעצמו, מבלי שקיבל את רשות בית המשפט לכך.

יודגש כי החלטת בית המשפט עומדת בעינה, שכן ערעורו של הנתבע נמחק על הסף בבית המשפט המחוזי, ובמצב זה כלל לא ברורה טענת הנתבע.