פרנקו נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא - תל השומר ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה אשר הוגשה על ידי גב' רחל-פרנקו (להלן:"התובעת") כנגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא וכנגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעות").

העובדות הצריכות לעניין

2.התובעת, ילידת 1958, עבדה בבית החולים "שיבא" כאחות סיעודית משנת 1982.

בשנת 1997 "במהלך הרמת חולה משכיבה לישיבה... חשה התובעת בכאב בגבה. בבדיקת CT עמ"ש מותני הודגמה פריצת דיסק. בשנת 1998 סבלה התובעת מאפיזודה נוספת של כאבי גב וכאבי צוואר, וגם הפעם לאחר הרמת חולה כבדת משקל. בבדיקת CT עמ"ש צווארי אובחן בקע דיסק" (סע' 9, 10 לכתב התביעה).

כפי שעולה מכתב התביעה, המשיכה התובעת בעבודתה במחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים לאחר האירועים המתוארים.

"בתאריך 22.9.02 נדרשה התובעת ביחד עם שתי אחיות נוספות להרים חולה כבדה במיוחד ולהוריד אותה לכסא, כאשר במהלך הרמת החולה, ששקלה מעל 150 ק"ג, הרגישה התובעת כאב עז ואיבדה תחושה ברגל..." (סע' 12 לכתב התביעה).

התובעת טוענת, כי האירוע מתאריך 22.9.02 "'היה הקש ששבר את גב הגמל'", ומאותו יום היא לא הייתה עוד מסוגלת לבצע את עבודתה, ובסופו של דבר פוטרה.

התובעת מבהירה (בסע' 21 לכתב התביעה), כי שלושת האירועים שפורטו בכתב התביעה הם הגורמים לנזקה, וכי מדובר במיקרוטראומה, שגרמה באופן מצטבר לנכותה, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעמה – דר' ולנטין ז'טלני.

3.השאלות הצריכות הכרעה הן כדלקמן:

א. האם תובעת התובעת פיצוי בגין כל אחד משלושת האירועים המפורטים בכתב התביעה, או שמא מפורטים האירועים לצורך ביסוס הטענה בדבר מיקרוטראומה?

ב. האם קיימת חובת זהירות (במישור המושגי ובמישור הקונקרטי), והאם הופרה,

וגרמה לנזק הנטען?

ג. אשם תורם.

ד. הסתכנות מרצון.

עילות התביעה

4.בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה, האם "התאונה", הרלבנטית לתובענה זו הינה האירוע השלישי מתאריך 22.9.02, או שמא מדובר במיקרוטראומה הכוללת את שלושת האירועים המפורטים בכתב התביעה.

אודה, כי מקריאת כתב התביעה התרשמתי, שאיזכור האירועים משנת 1997 וכן משנת 1998 אינם אלא תיאור רקע לצורך הבנת נזקיה של התובעת, כפי שבאו לידי ביטוי בסופו של דבר כתוצאה מהאירוע משנת 2002, הוא האירוע העיקרי והרלבנטי מבחינת התובעת.

מסקנה זו מתחזקת נוכח ההתייחסות ל"תאונה" (סע' 2 לכתב התביעה, וכן מהודאתו של מומחה התובעת בתחום הבטיחות –דר' אייל ביקלס – אשר אישר בחקירתו, כי התבקש לחוות את דעתו אך ורק בהתייחס לאירוע משנת 2002 (עמ' 26 לפרוטוקול). אלא מאי? מקריאת כתב התביעה בכללותו, כמו גם מחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעת – דר' ז'טלני עולה, כי כוונת התובעת בהגשת התביעה הייתה לתבוע את נזקיה כתוצאה משלושת האירועים המפורטים, ולאו דווקא כתוצאה מהאירוע האחרון משנת 2002, כפי שגם עולה מתצהירה ומחקירתה של התובעת, ודומני, כי אין לזקוף לחובתה את אופן ניסוח כתב התביעה, שהינו מעורפל משהו, שכן ברור, כי עילת התביעה כוללת את שלושת האירועים המפורטים, אולם התובעת איננה תובעת פיצוי נפרד בגין כל אחד מהאירועים המפורטים, אלא היא עושה כן בהתבסס על טענת המיקרוטראומה, הבאה לידי ביטוי לדבריה בהתרחשותם של שלושת האירועים המפורטים בכתב התביעה.

5.בסיכומיה מעלה הנתבעת לראשונה טענת התיישנות בהתייחס לאירועים משנת 1997 ומשנת 1998, אלא שהנני דוחה טענה זו על הסף, הן משום שטענה זו יש להעלות בהזדמנות הראשונה – דבר שלא נעשה בעניין אשר בפני, והן משום העובדה, שהאירועים השונים פורטו כבסיס לטענת המיקרוטראומה, ועל כן אין חשיבות לעובדה שאירעו קודם לשבע שנים לפני הגשת התובענה, אם כי לטעמי, יש מקום לסברה, שהתובענה הוגשה בשיהוי בלתי מוסבר.