פסק דין
עיקרי העובדות וגדר המחלוקת
1.תחילתה של התביעה שבפני בעיסקה לרכישת מכונה לעיבוד פח וציוד עזר נלווה מתוצרת גרמניה (להלן: המכונה) על ידי הנתבעים 1 ו-3 (הנתבע 1 יכונה להלן הנתבע).
על פי טענת התובע, הוא הלווה לנתבעים אלה סכום של 58,000 דולר אמריקאי לצורך רכישת המכונה. אולם הנתבע לא עמד בתנאים שנקבעו להחזרת ההלוואה, ואף העביר את הבעלות במכונה אל הנתבעת 4, חברה שהיתה בבעלות נתבעת 2, אשתו של הנתבע 1.
2.התובע תובע את החזר ההלוואה מן הנתבעים 1, 3 שעימם התקשר בחוזה, ומן הנתבעות 2, 4 שאליהן הועברה המכונה מאוחר יותר בניגוד להסכם. בנוסף הוא תובע את הנתבע 5, הטוען בעצמו לזכויות במכונה כפי שיפורט בהמשך, וכן את הנתבעים 6-19, אשר לטענת התובע נהנו בדרכים שונות מכספי ההלוואה שנתן התובע לנתבע.
3.הנתבע 5 טוען כי אף הוא נתן לנתבע 1 הלוואה למימון רכישת מחצית מהמכונה. ההלוואה ניתנה על ידי העברה בנקאית של מחצית מהסכום ישירות לחברה בגרמניה שממנה נרכשה המכונה. לאחר שהנתבע לא עמד בהתחייבויותיו גם כלפי הנתבע 5 (להלן גם: מלכה), הגיעו הנתבע ומלכה להסכם לפיו הבעלות במכונה תעבור למלכה כנגד החוב שלא שולם, וכך נעשה. הנתבע ומלכה טענו עוד כי הלוואתו של התובע לנתבע ניתנה כהלוואה על בסיס אישי ולא כחלק מעיסקה של רכישת המכונה. הנתבע אף טען כי הסכם ההלוואה בינו לבין התובע מזוייף וכי הוא חתם "בלנקו" על שני גיליונות נייר שהיו ריקים כמעט לחלוטין, ורק לאחר שחתם הוסיפו התובע ובא כוחו את מלל החוזה.
ההסכם הראשון
4.ההסכם בין התובע לבין הנתבע והנתבעת 3, חברה שהיתה בשליטתו, נחתם ביום 17.1.05 (להלן בפרק זה: ההסכם). על פי ההסכם התובע הלווה לנתבע סכום כסף בש"ח השווה ל- 58,840 דולר. הנתבע נדרש להחזיר לתובע סכום של 4,000 ₪ מידי חודש וכן לשלם לו מחצית מהרווח הנוצר מפעילות המכונה.
5.ההסכם מבחין בין מתן ההלוואה לבין רכישת המכונה. סעיף 1 להסכם קובע כי התובע יעניק לנתבעים הלוואה, ומפרט בעניין זה. רק בסעיף 2 להסכם נכתב כי ההלוואה ניתנת למטרת רכישת מכונה, אולם הדבר אינו בבחינת "תנאי בלעדיו אין". אין בהסכם התניה של מתן ההלוואה ברכישת המכונה, אין כל סנקציה או חיזוק לכך שזוהי מטרת ההסכם. גם ביתר סעיפי ההסכם אין הסדרים המבטיחים שהנתבע יעשה בכסף שימוש למטרה של רכישת המכונה ולא למטרה אחרת. ההסכם כולל מספר תניות המתייחסות להגבלות על העברת המכונה: חובה לבטח את המכונה, איסור להעבירה לחו"ל, זכות עיקול לתובע על המכונה וערבות אישית של הנתבע לחובות הנתבעת 3. אולם אין בו סנקציה או אמצעי המבטיח את זכויות התובע במכונה עצמה במקרה של אי קיום ההסכם או הימנעות הנתבע מהחזר הלוואה.
6.מדובר, איפוא, בהסדר כספי בין הצדדים, שרכישת המכונה והפעלתה נזכרות בו אולם אין בהסכם אלמנטים קנייניים ואין הוא מקים לתובע זכות בעלות או זכות אחרת כלשהי במכונה גופה.
7.לצורך הכרעה בתביעה די באמור עד כה, ובקביעה שההסכם אינו מקנה לתובע בעלות במכונה, כדי לייתר את המשך הדיון בהסכם זה. עם זאת, ההסכם למקרא ההסכם והראיות מתעורות תמיהות שונות, אשר על אף שאינן חיוניות לביסוס מסקנותי, מצאתי לנכון להתייחס אליהן:
8.כאמור, הנתבע טען כי חתם על ההסכם "בלנקו", כאשר רק שורה אחת היתה כתובה ויתר הכתוב בשני עמודי ההסכם הוסף על ידי התובע ובא כוחו ללא ידיעת הנתבע. לטענתו ההלוואה מהתובע ניתנה לו כהלואה אישית ללא קשר לרכישת המכונה. (ראו תצהיר עדות ראשית של הנתבע מיום 4.3.09, תצהירו מיום 13.6.07 ועדות הנתבע בבקשות הביניים, פרוטוקול מיום 14.6.07, עמ' 22). הטענה בדבר הקדמת החתימה להסכם אינה נתמכת בראיה נוספת מלבד דברי הנתבע. גם ההסכם עצמו אינו תומך בטענה, שכן חתימת התובע בעמ' 2 היא במקום מסויים המיועד לכך, מסומן בקו, ולא בחלקו התחתון של העמוד. במצב זה מחייבת טענת הנתבע את התובע למניפולציה מסובכת במיוחד, של התאמה בדיעבד של החוזה, אורכו ועריכתו לחתימה הקיימת.
9.מכל האמור עולה כי אין בפני ראיות ברמה המאפשרת קביעה פוזיטיבית כי ההסכם זוייף. עם זאת, טענת הנתבע מצטרפת לשורה של שאלות הנוגעות לתוכן ההסכם שיפורטו להלן. כולם יחד מעוררות חשד שההסכם לא נערך על ידי הצדדים עובר לעסקת ההלוואה ואיננו משקף במדוייק את ההסכמה ביניהם.
10.ההסכם קובע את אופן החזר ההלוואה והשקעת התובע במכונה: על פי סעיף 4 להסכם על הנתבע לשלם לתובע סכום של 4,000 ₪ מידי חודש וכן 50% מהרווח הנוצר. סעיף 8 קובע כי בתום החזר ההלוואה תיערך שומה של שווי המכונה, היא תימכר למי מהצדדים או לצד ג' ומחצית התמורה תינתן לתובע.
על אף שהתשלום והחזר ההלוואה הוא נושא יסודי ומהותי ביחסי הצדדים לאחר מתן ההלוואה, הסדרתם בהסכם היא כללית ביותר ולוקה בחסר. כך, לדוגמא, אין בהסכם התייחסות לשאלה כיצד יחושב סכום ההחזר – על פי ערך הדולר, צמוד למדד וכיוצ"ב; האם הוא נושא ריבית ואיזו ריבית.
11.אם בנושא התשלום קיימים סטנדרטים רווחים ומקובלים, הרי שאלות אלה מתעוררות ביתר שאית לגבי הסוג הנוסף של תשלומים שנקבעו בחוזה – התשלום החודשי של הרווחים מהפעלת המכונה. בחוזה נקבעה נוסחה כללית ביותר לחישוב: סעיף 4.2 להסכם קובע כי הנתבעים 1, 3 יעבירו לתובע 50 אחוז מן הרווח הנוצר ממכירת התוצר שהמכונה נמייצרת, ולעניין זה רווח משמעו המחיר לצרכן פחות עלויות הייצור. אולם אין בהסכם קביעה כיצד יש לחשב את עלויות הייצור, ומה כלול בהן. האם הן כוללות, לדוגמא, שכר או תשלום אחר כלשהו לנתבע, או לאדם אחר המפעיל את המכונה, ואם כן מה גובהו? האם ההוצאות כוללות את הוצאות המימון, והאם תחשב גם ההוצאה של החזר ההלוואה לתובע כהוצאה כזו? האם ההכנסות וההוצאות יחושבו מידי חודש בחודשו, או על פני תקופה ממושכת יותר?
12. אלו ואחרות הן שאלות משמעותיות ביותר. בשים לב לכך שרכישת המכונה מומנה על ידי הלוואות, ושאין מדובר במפעל בעל לקוחות קבועים ותכנית עסקית מסודרת, הרי ששאלת אופן חישוב ההכנסות וההוצאות היא העשויה לקבוע אם יהיו לתובע הכנסות כלשהן מהפעלת המכונה אם לאו.
בכל הנושאים הללו ההסכם מחורר ככברה, ולמעשה אינו ניתן להפעלה וליישום כפי שהוא.
13.זאת ועוד: בסעיף 6 להסכם נקבע כי הנתבעת 3 תעביר לתובע דיווח על פעילותה ורווחיה אחת לחודש. בעדויות שנשמעו לא היה זכר לקיומו של דיווח סדיר כזה, כך שברור שהדבר לא נעשה.
14.קיימות אינדיקציות נוספות לכך שהחוזה לא שימש בפועל כבסיס להתקשרות בין הצדדים. כך, בחוזה נדרש התובע לבטח את המכונה. הוא לא עשה כך, על אף היותו סוכן ביטוח במקצועו ובעיסוקו. אי קיום סעיף זה של החוזה דוקא כאשר בעל העניין בביטוח הוא סוכן הביטוח אינה יכולה שלא לעורר תמיהה. התובע נשאל על כך בעדותו אך לא נתן הסבר של ממש (ראו פרוטוקול עמ' 7 שורה 10 ואילך וכן פרוטוקול דיון בבקשות הביניים מיום 14.6.07, עמ' 31, 32).