פרנקו ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

החלטה

"וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה." (מלכים א ,ג,ט')

"אמת ויעיל - אמת עדיף"

בג"צ 900/09 רוני מיימון נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו.

רקע

לפניי מונחת תביעתן של הגב' נחמה פרנקו, ילידת שנת 1938 (להלן: "התובעת 2") ושל הגב' קורל וילמובסקי, ילידת שנת 1992 (להלן: "התובעת 3") לקבלת פיצוי בגין תאונת דרכים שארעה למר שמעיה פרנקו, יליד שנת 1936 (להלן: "המנוח").

ביום 24.09.08 יצא המנוח מביתו למקום עבודתו ובמהלך חצייתו את הכביש, ברגל, התנגש בו רכב וגרם לפציעתו (להלן: "התאונה"). מר אורן בן ציון (להלן: "הנתבע 2") היה נהג הרכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (להלן: "הנתבעת 1") ביטחה את הנתבע 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

מספר חודשים לאחר קרות התאונה, ביום 19.07.09, נפטר המנוח.

מטעם בית המשפט מונו מספר מומחים רפואיים, בין השאר גם כדי לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לפטירתו של המנוח.

בתחום כירורגיה אורתופדית, פרופ' מיכאל סודרי העריך כי אם המנוח היה כעת בחיים, אזי היו לו 10% נכות רפואית צמיתה לפי סעיף 40(11) או סעיף 35(1)ב' מותאם, לתקנות המל"ל.

בתחום הנוירולוגיה, ד"ר דניאל גוטליב קבע לתובע 50% נכות צמיתה לפי סעיף 29(11) (מצב לאחר חבלת ראש כרונית) המפנה לסעיף 34 ה' (סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות, המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר). יחד עם זאת, קבע כי הוא אינו מוסמך בתחום התמחותו כנוירולוג לקבוע האם סיבת המוות היתה דום לב משני לבעיה לבבית ואם כן מה היו תרומותיהן של המצוקה הנפשית והפסקת הטיפול באספירין לגרימת מותו כאשר ברקע קיימים אצלו גורמי סיכון כרוניים למוות לבבי.

בתחום הרפואה הפנימית, מונה פרופ' מרדכי רביד שהגיע בחוות דעתו למסקנה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לפטירתו של המנוח.

דיוני הוכחות בתיק התקיימו בימים 14.10.12, 01.11.12.

מטעם התביעה העידו מר דן ריימר, ד"ר לינה ביגלמן, גב' אורית פרנקו והתובעת 3. מטעם ההגנה העיד האקטואר שי ספיר.

התביעה החלה את סיכומיה בעל-פה ביום 01.11.12, אולם לבסוף ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב.

התביעה הגישה סיכומיה ביום 08.11.12. ההגנה הגישה סיכומיה ביום 30.12.12. התביעה הגיבה על סיכומי ההגנה ביום 01.01.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובעים המלומדת ציינה כי שלושת המומחים שמונו לא בדקו כלל את פגיעות המנוח, קרי, שברים בפה ולסת ושאלת הקשר הסיבתי לא נבדקה לעומק. במהלך חקירתה של התובעת 2 נשאלה מדוע לא זומן פרופ' רביד לחקירה והתשובה לכך היתה שהוא מסר תשובות לשאלות הבהרה ושיקול הנוסף שלא לזמן את פרופ' רביד היה שיקול כספי שכן הוטל על צד המזמין אותו להפקיד סך של 3,500 ₪ שלא היה לתובעים. לטענת התביעה, פרופ' רביד התעלם מחוסר הקורלציה שבין פציעות שנגרמו למנוח לבין תיאור התאונה, כפי שאלו הוכחו בראיות אחרות.

ב"כ הנתבעים המלומדת טענה בסיכומיה כי בהתאם לקביעתו של פרופ' רביד, פטירתו של המנוח אינה קשורה לתאונה נשוא התובענה, ומשלא זימנו התובעים את המומחה לחקירה נגדית, אינם יכולים להוכיח קיום קשר סיבתי בין התאונה לפטירה על ידי עדויות חיצוניות כפי שניסו. ב"כ הנתבעים הפנתה לאסמכתאות רבות התומכות בטענה זו.

החלטתי מיום 16/2/013 ותגובות הצדדים