התובע (להלן גם: "העובד") הועסק כמנכ"ל הנתבעות 1-3 (שלושתן יכונו להלן גם: "המעביד") תקופה של 47 חודשים שנסתיימה בפיטוריו ביום 1.12.02. התובע עבד לפי "משכורת חודשית קובעת" של 23,483 ש"ח (ללא פרמיות).
התובע הגיש ביום 28.12.05 תביעה כנגד המעביד, וזה מצידו השיב ב"תביעה שכנגד".
להלן נדון בכל אחת מהתביעות שנותרו להכרעת ביה"ד, ע"פ סדרן, כפי שהוגדרו על ידי ביה"ד במיקוד הדיון מיום 30.11.06.
הפרש פיצויי פיטורים:
אין חולק כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסך 91,975 ש"ח, אלא שלטענתו היה על הנתבעת לשלם לו פיצויים לפי שכר הכולל את רכיב הפרמיות שקיבל ב-12 החודשים האחרונים לתקופת העסקתו. סה"כ טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך כולל של 57,764 ש"ח (ת/19 לתצהיר התובע).
המעביד טוען כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים כולל אך ורק את שכר היסוד ו"גילום הזקופות", כאשר תשלומים בגין פרמיות משתנות אינם יכולים להיחשב כחלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים.
בביה"ד הוסיף המעביד וטען כי ב-12 החודשים האחרונים לתקופת העסקתו, קיבל התובע פרמיות בסך כולל של 46,500 ש"ח. לפיכך טוען המעביד כי לכל היותר יש לצרף ל"משכורת החודשית הקובעת" סך של 3,875 ש"ח (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 22-24). התובע מצידו לא השכיל להציג נתונים הסותרים את אלה שהוצגו על ידי המעביד.
עפ"י הפסיקה, פרמיות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, יש לראות את הפרמיות שקיבל התובע ואשר השתנו מדי חודש בחודשו כתוספת המשתלמת בחלק מהפדיון, או כמות התוצרת. מכאן שיש לכלול את אותן פרמיות בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת (תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים), ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ עבודה ועוד, ארצי, כרך לג(62) 31, ראה גם עע 170/03 יוסי עזרא - יהב פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ ([פורסם בנבו], 15.11.2004) שם נפסק כי "פרמיה" בשיעור של 50% מהרווחים היא במהותה עמלה, ולכן מהווה חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים).
ויודגש כי גם על פי הפסיקה שציין המעביד בסיכומיו (ע"א גימלשטיין- יזמקו בע"מ, ניתן ביום 6.5.08) נקבע כי תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. עוד הובהר באותו פסק דין כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות. ואכן, על פי תקנה זו העמלות ששולמו לתובע על פי סעיף 5.1 להסכם העבודה (ת/1)הן חלק ממחזור המכירות ועל כן הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
זאת לעומת בונוס אישי, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה שאינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים ( דב"ע לד/68 - 3 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי פד"ע ו', 103; דב"ע מט/141-3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א, 439) או בונוס המותנה ברווחי המעביד שגם הוא אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (דב"ע נד/101-3 עמנואל- שופרסל בע"מ, פד"ע כא 241)
אם כן, בהתאם לתקנות ולהלכה הפסוקה לצורך חישוב זכאות התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, היה צורך לכלול גם את רכיב הפרמיות כחלק משכרו הקובע ולפיכך הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 15,112.5 ש"ח (47:12X 3,875 ש"ח).
עם זאת איננו מוצאים מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה מאחר ועצם הזכאות להפרש פיצויי פיטורים היתה במחלוקת, מה גם שהזכות לפיצויי הלנה התיישנה.
הפרשי פרמיות:
בהתאם למיקוד הדיון מיום 30.11.06 טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי פרמיות בסך כולל של 235,072 ש"ח (7,681 ש"ח X 12 + 142,900 ש"ח) (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 3-6).
המעביד מצידו טוען כי הפרמיות שולמו לתובע במלואן ואף שולמו לתובע ביתר (ראה להלן בתביעה שכנגד) .
לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות אנו קובעים כי דין התביעה להפרשי פרמיות להידחות. אין חולק כי התובע עצמו היה אחראי על עריכת החישובים השוטפים הנוגעים לפרמיות להם היה זכאי במהלך תקופת העסקתו וכי אותו דיווח שהוצג על ידי המעביד ושנערך בזמן אמת (נ/14) אכן הוכן על ידו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 15-16).
זאת ועוד, התובע עצמו הודה כי פנייתו האחרונה לתשלום הפרמיות (ת/52 לתצהירו)נעשתה ביום 2.5.01, וכי זו דרישתו האחרונה לתשלום פרמיות מהמעביד (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 15-19).
כך התובע גם לא השכיל לספק הסבר משכנע מדוע ועל אף טענותיו כי לא שולמו לו פרמיות שלטענתו היה זכאי להן, הוא שתק כל תקופת העסקתו ובמשך תקופה כה ממושכת לא נקט בכל פעולה למיצוי זכויותיו. יתר על כן, כפי העולה מהסכם העבודה (ת/1) שכר הבסיס עליו הסכימו הצדדים עמד על סך 18,000 ש"ח ברוטו, כאשר בפועל שולם לתובע שכר הגבוה בהרבה מזה עליו הוסכם בהסכם, מה שמחזק את הסברה כי השכר ששולם בפועל כלל בתוכו את אותן תוספות שכר עליהן הוסכם בסעיף 5.1 להסכם (עמ' 8 שורות 9-12, עמ' 19, שורות 1-8).
לאור כל האמור, דין התביעה להפרשי פרמיות להידחות.