פרל נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה שרונים

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה (כב' השופטת חנה קיציס), מיום 3.9.13, אשר דחתה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע כניסת צווי הריסה ואיסור שימוש חורג לתוקף, במסגרת ת"פ 315/93, ת"פ 388/94 ות"פ 3652/00.

העובדות:

1.המערער הנו הבעלים במקרקעין באבן יהודה, גוש 8024 חלקה 33 (להלן: "המקרקעין"). המערער מפעיל במקום עסק למילוי ואחסון גז, על אף שייעוד המקרעין, לפי תוכנית הצ/122, הוא קרקע חקלאית.

במהלך השנים הוגשו כנגד המערער ארבעה כתבי אישום בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר, שימוש חורג ללא היתר, אי קיום צוי הפסקה מנהלים ואי קיום צו הפסקה שיפוטי, כולם לאותם מקרקעין. כך הוגש נגדו כתב אישום במרץ 1993 (ת"פ 315/93), כתב אישום נוסף הוגש במרץ 1994 (ת"פ 388/94), כתב אישום שלישי הוגש בדצמבר 2000 (ת"פ 3652/2000) וכתב אישום רביעי הוגש באפריל 2004 (עמ"ק 10656/04). המערער הורשע ועונשו נגזר לקנסות שונים, וכן הוצאו צווי הריסה למבנים שנבנו ללא היתר וצוי הפסקה מנהלים ושיפוטיים לשימושים החורגים. על כך ארחיב בהמשך.

על אף שכתב האישום הרביעי, בעמ"ק 10656/04, הוגש כבר בשנת 2004, המערער הורשע באישום שיוחס לו שם רק ביום 9.2.2012, וזאת לאחר בקשות והליכים רבים בתיק כגון בקשה לפסילת שופט ובקשה להימנע מלהשיב לאשמה. פסק הדין כלל הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, לפיו תינתן למערער אורכה נוספת לפנות את המתחם, להפסיק את השימוש החורג, להרוס כל הבניה שאין לה היתר, עד ליום 9.5.13. אורכה זו ניתנה לאחר שלמערער ניתנו שלוש אורכה קודמות בנות שנה כל אחת.

עונשו נגזר לקנס בסך 150,000 ₪, הפעלת התחייבות שניתנה במסגרת ת"פ 3652/2000 בסך 70,000 ₪ והטלת התחייבות חדשה בסך 200,000 ₪ למשך שנתיים שתוקפה מיום 9.5.13, לבל יעבור אותן עבירות פעם נוספת.

המערער לא קיים את שהוטל עליו על פי הסדר הטיעון ואף פתח תחנת תדלוק כלי רכב בגז במקרקעין, תוך הרחבת השימוש החורג.

במקביל הגיש המערער ביום 19.5.2013 בקשה לעיכוב כניסת ההתחייבות הכספית לתוקף. בית משפט קמא דחה את הבקשה ביום 12.6.13.

ביום 24.6.2013 הגיש המערער בקשה נוספת, בקשה לעיכוב ביצוע צווי בית משפט בארבעת התיקים השונים נגדו ( ת"פ 315/93, ת"פ 388/94, פ' 3652/00 ו- עמ"ק 10656/04). בבקשתו טען כי מאז מתן גזר הדין בעמ"ק 10656/04, נעשים מצדו מאמצים למצוא מקרקעין אחרים אליהם יוכל להעביר את עסק הגז שהוא מנהל, אולם נתקל בסירוב מטעם ראשי מועצות שאינם מסכימים לקיום עסק לאחסון ומילוי גז בשטחן. עוד ציין כי על המקרקעין חלה תכנית מפורטת שהופקדה ובגינה ישונה ייעוד המקרקעין מחקלאי למגורים, ומכאן, כיון שבלאו הכי יאלץ לעזוב את המקרקעין בשל שינוי הייעוד, יש לעכב את צווי ההריסה ואיסור השימוש החורג שנפסקו נגדו מאז שנת 1994, ולאפשר לו להמשיך להפעיל את העסק עד לשינוי הייעוד בפועל, ומתן היתרי בניה למגורים על המקרקעין.

החלטת בית משפט קמא:

2.בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע הצווים, מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה, וקבע ביום 3.9.2013 בזו הלשון:

"1. החלטה זו ניתנת לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המאשימה ובתגובת הנאשם.

2. הכלל הוא כי בית המשפט יעכב ביצוע צו הריסה והפסקת השימוש החורג, רק במקרים חריגים וכאשר ההיתר הינו בהישג יד.

3. מהבקשה והתגובה עולה כי אין כל סיכוי להכשרת הבניה או השימוש החורג לאחר ששונה יעודה של הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת למגורים.

4. בהתחשב בעובדה שנגד המבקש ננקטים הליכים במשך שנים רבות בגין שימוש חורג בקרקע חקלאית (מאז שנת 93), ובהתחשב במועד הגשת כתב האישום בתיק זה (2004)) ובעובדה כי עד היום אין בידי המבקש היתר לשימוש חורג, אין מקום לארכה נוספת.

5. הבקשה נדחית"

יצוין כי לאחר מתן החלטה זו הגישה המשיבה, ביום 5.8.13 בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, נוכח הימנעות המערער מלקיים את הצווים שהוצאו כמפורט לעיל.

טענות הצדדים בערעור לפני:

3.המערער טוען כי טעה בית משפט קמא משלא קיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע צווים במעמד הצדדים ולא נתן למערער זכות טיעון בעל פה, על אף שביקש זאת במפורש. בכך סטה בית המשפט מההלכה שנקבעה בע"פ 1318/07 מוחמד אלטורי נ' מדינת ישראל, מיום 31.12.07 (פורסם בנבו) (להלן:"ע"פ אלטורי"), לפיה על בקשה לעיכוב ביצוע להישמע במעמד הצדדים.