פרל נ' גובי

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבעת לפנות את הדירה ברחוב ההגנה 6 ברחובות (להלן: "המושכר") וזאת נוכח הפרת הסכם השכירות אשר נחתם בין הצדדים.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 24.9.12 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות לתקופה של שנה החל מיום 10.10.12 וכלה ביום 9.10.13.

הוסיף התובע וטען כי בגין חודש נובמבר 2012 לא שולמו דמי השכירות וההמחאה שניתנה ע"י הנתבעת חוללה. על אף פניות התובע לנתבעת לא שולמו דמי השכירות עד כי התובע נדרש להגשתה של תביעה זו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הודיעה לתובע על ביטול השיקים וביקשה להחליפם. לטענתה דרש ממנה התובע לשלם במזומן את שווי השיקים, זאת מבלי שהתחייב להשיב לידיה את השיקים שחוללו.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי כל פנקס השיקים בוטל עקב אובדן, ועובדה זו הובהרה לתובע. לטענת הנתבעת גם שכר הדירה ששולם בגין חודש אוקטובר לא הופקד לחשבון התובע, אלא לחשבון של עמותה כלשהי שאין הנתבעת יודעת מהותה ואף בכך היה כדי להשליך על חובת תשלום דמי השכירות.

כן טענה הנתבעת כי המושכר בקושי ראוי למגורים בשל בעיות במערכת החשמל והאינסטלציה והגם שאין מניעה להחלפת השיקים, יש להבטיח כי התובע יסדיר את מצב הדירה על מנת שתגור בה בבטחה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לחקירות הצדדים וטיעוניהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

אין חולק כי התובע לא קיבל, עד היום את דמי השכירות בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2012.

מצאתי את טענותיה של הנתבעת בעניין זה כחסרות.

מחד טענה הנתבעת במסגרת כתב ההגנה כי הפנקס אבד.

מאידך, התברר במסגרת הדיון כי דמי השכירות בגין חודשים ינואר ופברואר 2013 – שולמו על דרך של פירעון של שיקים מאותו פנקס, אשר נתנו בידי התובע, באותה דרך בה נתנו השיקים שבוטלו.

הדעת נותנת כי כשם שידעה הנתבעת להורות לסניף הבנק לכבד את השיקים בגין החודשים ינואר – פברואר, יכלה לעשות כן גם ביחס לחודשים נובמבר ודצמבר, בין אם מראש ובין אם בדיעבד.

עוד אציין כי ראוי היה , לכל הפחות, כי הנתבעת תודיע לתובע על ביטול השיקים, קודם הפקדתם, ותוך שהיא מבטיחה כי תשולם תמורתם בדרך חלופית.

נדמה היה, מדברי הנתבעת בפני, כי התהפכו היוצרות.

הנתבעת חזרה ואמרה שהיא "מוכנה" לשלם את הכספים בהם היא חבה בגין החודשים נובמבר ודצמבר.

מדרך התייחסותה של הנתבעת לחובת התשלום, כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת כתב ההגנה והעדות בפני, ניתן היה לכאורה להסיק כי נשתכחה ממנה חובתה הראשונית בתשלום דמי השכירות, וכי אין ולא היה מקום כי התובע יאלץ לשוב ולבקש לקבל את כספו, תוך שהנתבעת מציבה תנאים לצורך כך.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התנתה את תשלום דמי השכירות החסרים בהשבת השיקים שחוללו. הגם שיש טעם של ממש ברצון הנתבעת לקבל לידיה את אותם שיקים, איני סבורה כי היה מקום להתנות את תשלום דמי השכירות בקבלתם, נוכח האמור לעיל.

בעניין זה יש לזכור כי השיקים אינם סחירים, ומופיעה על גבם הוראה כי הם "למוטב בלבד". בנסיבות אלו, לא ברור איזה חשש היה לנתבעת באשר לאפשרות השימוש באותם שיקים.

למעלה מכך, שעה שניתנה ע"י הנתבעת הוראת ביטול ביחס לאותם שיקים, ממילא לא יכול היה התובע להפקידם בשנית.