החלטה
בקשה לאישור שכר טרחת כונסי הנכסים ואישור לרשום את הזכויות על שם כל אחד מבעלי המקרקעין בחלקה, בהתאם למפורט בטבלה שצורפה לבקשה, לאחר שישולם שכר הטרחה- היא הבקשה שלפני.
המבקשים מונו ככונסי נכסים ביום 4.9.95 במסגרת בש"א 5910/95 על ידי כבוד השופט ד"ר ג. קלינג.
לאחר עבודה מאומצת, כמתואר בבקשה ובדיון שהתקיים לפני, אישר בית המשפט עוד ביום 12.3.08 את שכר הטרחה בקשר עם בעלי הזכויות בחלקה 1 (שכ"ט שאושר היה בשיעור 6% משווי המקרקעין במועד בו אושרה התכנית החלה על המקרקעין בצירוף מע"מ).
מרבית בעלי הזכויות בחלקה 1 הגיעו להסכם פשרה עם כונסי הכנסים באופן ששכר הכונסים יעמוד על סך של 21,000 ₪ בצירוף מע"מ, לכל דונם הסטורי; ומאחר שסכום זה שהוסכם בין הצדדים נמוך מזה שאושר לכונסי הנכסים, הוסכם כי ככל שהסכום לא ישולם תוך פרק זמן שנקבע בהסכם הפשרה יעמוד שכר הכונסים על סך 6% בתוספת מע"מ, כפי שאישר בית המשפט.
הכונסים מבקשים לקבוע כי התנאים שהוסכמו בעבר על ידי בעלי הזכויות בחלקה 1, ואושרו על ידי בית המשפט, יחולו גם כאן, על המשיבים, כדי שניתן יהיה לסיים את רישום הזכויות, לאחר שחלפו שנים ארוכות והבשילה העת לרשום את זכויות המשיבים במקרקעין לפי חלקות מוגדרות (גם אם במושע).
לאחר שנתקבלה הבקשה – הוריתי להמציאה למשיבים.
לאור התנגדות שניים מהמשיבים ראיתי לזמן לדיון והוריתי לזמן את כל המשיבים.
לדיון התייצבו שני המתנגדים לאישור שכר הכונסים, ולדברי הכונסים הם המתנגדים היחידים לאישור השכר כמבוקש (המושווה כאמור ליתר בעלי הזכויות במקרקעין).
שמעתי את התנגדות המשיבים ואת טעמיה, וניתן לומר כי עיקרה, אם לא כולה, נסב בענין אישור שכר הכונסים; קרי, אין הם מתנגדים לרישום הזכויות כפי שמבקשים הכונסים לרשום אלא שהתנגדותם מבוססת על כך שזמן ארוך מאוד עבר מאז הוטלה על הכונסים משימת רישום הזכויות על שם בעלי הזכויות הרבים, וגם כי הכונסים קבלו את שכרם מאת המשיבים המתנגדים בעת רכישת המקרקעין כבאי כוחם, ומשכך הם צריכים להסתפק בשכר שכבר קבלו.
המתנגדים אינם חולקים כי בצד עבודת הכונסים מגיעה להם תמורה, אלא שהם סבורים כי הם כבר שלמו את התמורה בעת רכישת המקרקעין, ולכן אינם צריכים להוסיף על כך, ואין להם התנגדות שדרישות השכר של הכונסים יתמלאו על ידי אחרים שישלמו את המבוקש.
יאמר כי גם טענות לגבי משך העבודה ומחדלים שונים היו בפי המתנגדים.
לאחר ששמעתי את התנגדות המשיבים שהתייצבו, ולאחר ששמעתי את הכונסים נחה דעתי כי יש מקום לאשר את בקשתם לשכר הטרחה כמבוקש, שכר המתיישב עם הסכם הפשרה שהושג עם יתר בעלי הזכויות וכבר אושר, ומשמעו שכר בהתאם לגודל המקרקעין קרי, סך של 21,000 ₪ לכל דונם הסטורי באופן שחלקיות דונם יהיה שווה ערך לחלקיות השכר.
טעמי הם כי משמונו המבקשים לשמש כונסי נכסים על ידי בית המשפט, ממילא נגזר שכרם מהיותם בעלי תפקיד מטעם בית המשפט לטובת בעלי הזכויות ויש לקבוע את שכרם לפי הדין החל במקרה של כונסי נכסים, קרי, כ- 6% משווי המקרקעין, ולא ראיתי כל מניעה לזכות את הכונסים בשכר עבור עבודתם במסגרת תפקידם ככונסי נכסים שמונו כל ידי בית המשפט.
שבעתיים כך כשעבודה רבה עמדה לפניהם והם מלאו את המוטל עליהם – התרשמתי כך לא רק מטיעוני כונסי הנכסים בבקשה ובדיון אלא גם מתגובת עירית ראשון לציון (המשיבה 1) שהגיבה לבקשה והיטיבה לתאר את ההליך הארוך והמסובך, כי "תובענה זו החלה דרכה בשנת 1994 בהליך טען ביניים שהגישה... העירייה על מנת להסדיר פרשה המשתרעת על פני עשרות בשנים וראשיתה בהליך משפטי משנת 1962...בחלוף 30 שנה, ולאור הפיתוח המואץ בחולות מערב ראשון לציון, יזמה העירייה הליך טען ביניים ובו ביקשה להכריע למי עליה להעביר את המקרקעין... עוד ביקשה העירייה למנות את פרקליטיו של פרשקובסקי המנוח באותן שנים, אשר טיפלו בענייניו המשפטיים ובעסקאות שערך ככונסי הנכסים, על מנת לאתר אחר העסקאות שנערכו בקרקע ולוודא מיהם הזכאים לקרקע ובאילו חלקים נכון לאותו מועד... הכונסים ערכו בירורים בשלטונות המס, בעירייה, בטאבו והגישו לבית משפט רשימה של זכאים... לאחר אישור רשימת הזכאים לקרקע, ערכה העירייה פרצלציה..." והבשילה העת להעביר את הזכויות (סעיפים 1, 3, 4, 5 לתגובת העיריה).
מששוכנעתי כי הכונסים פעלו בהתאם לתפקידם ואף מעבר לכך, שכן פעולת הרישום לא נכללה במסגרת התפקיד שהוטל עליהם, הרי משעומדים הם גם לבצע את הרישום לא מצאתי בהתנגדות כל סיבה שלא לאשר את שכרם בגין עבודתם המאומצת.
לאור האמור אני מאשרת השכר כמבוקש, וכן מורה לכונסים לרשום את הזכויות כמבוקש בבקשה, לאחר תשלום שכר הטרחה.
לאור הנסיבות –לא מצאתי לחייב בהוצאות הבקשה והדיון.
ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי