פרלוב אולגה נ' מלי שאטי ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה שהגישה התובעת לתשלום שכר עבודה אצל הנתבעת וכן נסיעות.

לטענת התובעת, משהגישה לנתבעת את פירוט הימים והשעות בהם עבדה נדרשה להגיש קבלה ו/או חשבונית מס כעצמאית כתנאי לקבלת התשלום ומשהסבירה כי אין באפשרות לעשות כן מאחר ואינה עצמאית ואין לה תיק במס הכנסה הודיעה לה הנתבעת כי ללא קבלה תראה כמוותרת על שכרה.

2.הנתבעת טענה במסגרת דיון הגישור שהתקיים בין הצדדים טרם שלב ההוכחות כי כלל לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד וכי התובעת התקשרה עמה כפרילנסרית ונדרשה לכל אורך הדרך להגיש חשבונית מס או קבלה כמקובל אצל הנתבעת ועל טענתה זו תצרף בכתב ההגנה.

3.משהתיק לא נסתיים בהליך הגישור הוא נקבע להוכחות.

לאחר שהתרשמתי מבעלות הדין כפי שהעידו ונחקרו בפני ועיינתי בכל מסמכי התיק להלן החלטתי:

באשר לשכר ודמי הנסיעות, הבהירה התובעת כי חישבה אותם לפי תעריף שכר המינימום.

התובעת אמנם לא הציגה בפני בית הדין את רישום השעות שלטענתה ערכה אך לא הביאה עמה, ואולם הנתבעת לא הציגה כל נתון אחר, ואף הבהירה במענה לשאלת בית הדין כי לא אכפת לה שהתשלום ישאר כפי שהוא, למעט המחלוקת על העבודה ביום 2.8.09 שבו לדבריה התובעת לא עבדה אלא רק באה לקבל את הכסף (עמ' 7 שורות 22 – 24).

יצוין כי בגירסת התובעת עצמה לגבי תאריך 2.8.09 נתגלו סתירות, כאשר תחילה אישרה כי לא הגיעה כלל ביום זה משהבינה כי לא תקבל את שכרה, ואח"כ טענה כי עבדה באותו יום (עמ' 6 שורות 10 – 13 ו- 14 – 17). בהעדר נתון התומך בגירסתה לגבי עבודתה באותו יום, המסקנה העולה מהדברים היא כי עבודתה באותו יום לא הוכחה בפני.

4.הסוגיה המרכזית והיחידה למעשה שהתעוררה כשנויה במחלוקת ובעלות הדין העידו ונחקרו לגביה, היתה מהות ואפן ההתקשרות ביניהן.

5.גירסת התובעת היתה כי התקבלה לעבודה תוך סיכום כי תקבל שכר מינימום לפי שעות מאחר ורק סיימה ללמוד וכי רק בדיעבד לאחר מספר ימים כשביקשה לברר את תשלום שכרה נאמר לה פתאום כי תקבל את שכרה רק בתנאי שתביא חשבונית מס.

בחקירתה הנגדית הכחישה בתוקף כי נאמר לה כי תעבוד כפרילנסר וכי זהו תנאי לקבלתה וטענה כי הדבר לא נאמר לה.

עוד מסרה, כי כשהובהר לה ע"י הנתבעת ובעלה, כי מתן חשבונית יהיה תנאי לקבלת שכרה ניסתה לברר אם תוכל להשיג חשבונית כזו ומשהתברר לה כי לא תוכל לעשות כן הודיעה להם כי אין טעם שתמשיך לעבוד.

מגירסת הנתבעת עצמה ישנה תמיכה וחיזוק לגירסת התובעת כי דובר ביניהן כי תשלם לה שכר מינימום מאחר והיא חדשה בתחום.

משהנתבעת הכחישה כי היא זו שקיבלה את התובעת לעבודה, ולא הובא לעדות כל אדם אחר שלשיטתה אמר לתובעת כי לא תעבוד כשכירה, הרי שגירסתה זו לפיה הובהר לתובעת במפורש כי לא תועסק כשכירה לא הוכחה כלל.

6.יתר על כן, התובעת איננה עצמאית ועלה מעדותה באופן ברור כי אינה רשומה ככזו ברשויות המס וזו אף הסיבה שהשתדלה לדבריה להשיג חשבונית מס מגורם אחר, נסיון שלא צלח, כשהוברר לה כי זהו תנאי לקבלת התשלום עבור עבודתה.

אופן ההתקשרות צריך להיות ברור ומובן לצדדים, והנתבעת עצמה, משהרחיקה עצמה ממעמד קבלתה של התובעת לעבודה בעדותה, ובהעדר כל ראיה פוזיטיבית אחת לגירסתה כי מדובר בהתקשרות של עובדת עצמאית, השמיטה את הבסיס עליו עומדת גירסתה.

7.שלא כטענתה של הנתבעת, אין זו חובתו של העובד לדרוש למלא טופס 101 אלא חובה המוטלת על המעביד לעשות כן, ומקום בו מבקש אדם להעסיק אדם שלא כשכיר עליו לברר עימו תחילה אם הוא אכן רשום ברשויות המס כעוסק עצמאי ובעל חשבוניות מס, ולוודא עימו באופן ברור וחד משמעי כי אכן זהו טיב ההתקשרות ביניהם, משהנתבעת לא עשתה כן, הרי שגם אם היה בכוונתה להעסיק את התובעת כעצמאית הרי שלא ניתן לקבל עובד לעבודה ורק בדיעבד לדרוש ממנו להגיש חשבוניות מס שכלל אינן ברשותו וזאת כתנאי לקבלת שכרו. מצב כזה עומד בניגוד לכל תפיסה תקינה של יחסי עבודה בעולם העבודה.

8.אני מעדיפה ללא היסוס את גירסת התובעת לגבי נסיבות ההתקשרות וקובעת כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד.

9.משהנתבעת לא חלקה על נתוני השכר (למעט יום 2.8.09 כפי שכבר צוין קודם לכן) אני קובעת כי עליה לשלם לתובעת את הסך 629.30 ₪ וכן שכר עבודתה בגין חודש יולי 2009 דמי הנסיעות שאף לגביהם לא הובאה כל ראיה סותרת, בסך 280 ₪.